הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה גזר על נאשם פלוני יליד 1948 מהקריות, שהורשע במספר עבירות של תקיפה מינית בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בקטינה בת משפחתו – שהינה בת אחיה של אשתו את העונשים הבאים:

 

8 שנות מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך 25,000 ₪


הרכב השופטים : אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים כמאל סעב ו משה גל עד.


רקע:


מעשיו של הנאשם בוצעו במתלוננת ילידת 1983, בעת שהייתה בגילאים 5 עד 10 שנים לערך.


לאחר מתן הכרעת הדין הגישה ב"כ הנאשם בקשה לבטלה בהסתמך על טענה בדבר גילוי "ראיות חדשות" שלטענתה, אינן מתיישבות עם עדות המתלוננת. ההרכב דחה את בקשתה לבטול הכרעת הדין לאחר ששמע את ראיות הצדדים והתייחסות המתלוננת אליהן. לפיכך נותרו על כנם כל ממצאי הכרעת הדין.


הרכב השופטים ציין כי ישנן עבירות שקשה לתאר את עומק פגיעתן בקורבן וכי המתלוננת בחרה לתאר את מעשי הנאשם בשפה מאופקת ו"יבשה" ואולם ניתן היה ללמוד על הפגיעה בה מאופן התנהלותה לאורך השנים, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בעדותם של הוריה בבית המשפט ובעיקר מעדותה של אמה ומתסקיר הקרבן.


עוד הוסיף ההרכב כי עורכת תסקיר הקורבן, מצידה, ניסתה לתאר את הפגיעה במתלוננת תוך שימוש במונחים כגון "נזק בלתי הפיך", "סינדרום פוסט טראומתי" ו"עיכוב תהליכי ההתפתחות הטבעיים".

וכדבריו: "אולם, יתכן ולעולם לא יעלה בידינו להבין את גודל הפגיעה במתלוננת בידי הנאשם, וודאי שקצרה ידינו מלמחוק את העבר כלא היה. קושי זה לא נעלם מעיני המחוקק, שקבע עבירה נפרדת לעבירות מין בקטינים במשפחה ובצידה עונש מהחמורים שבספר החוקים - 20 שנות מאסר".


השופטים הבהירו כי במקרה זה מספר שיקולים פועלים לחובת הנאשם :


ראשית, יש לזקוף לחובתו את ביצוע המעשים במתלוננת עוד בהיותה כבת 5 בלבד. לא אחת צויין כי בית המשפט מצווה לשמש כאביהם של קטינים, ובפרט בגילאים בו הינם חסרי ישע במלוא מובן המילה, כבמקרה דנן.

 

ביצוע המעשים במתלוננת, בגיל בו אך מתחילים להופיע ניצני האישיות, הפך, למעשה, את חייה על ראשם, כפי שמלמד, בין היתר, תסקיר הקרבן בעניינה. נראה כי נדרש לב קר במיוחד על מנת לפגוע בילד או ילדה בגיל זה, באופן כה קשה, כשכל חטאה של המתלוננת היה כי בעיני הנאשם הייתה היא "חמודה", כדבריו.


שנית, יש לזקוף לחובת הנאשם את מעמדו הרם כדוד אהוד וסמכותי במשפחה. לא כאחד האדם היה הנאשם עבור המתלוננת ומשפחתה, אלא אורח רצוי ביותר בביתם ודמות כריזמטית ומוערכת. ככזה, קל היה לנאשם להוליך שולל את הורי המתלוננת ולעשות במתלוננת כרצונו מתחת לאפם. מבחינה זו, ניצל הנאשם לא רק את אמונה ותום ליבה של המתלוננת, אלא גם את אלו של הוריה, שבטחו בו, הכניסוהו לביתם, הפקידו את ילדתם בהשגחתו ואף נזפו בה כשלא הסבירה לו פנים .


שלישית, הנאשם לא הסתפק בניסיון להשתלט על גוף המתלוננת, אלא גם על נפשה. בעת שאנס את המתלוננת וביצע בה מעשים מגונים, נהג הנאשם להרעיף עליה מחמאות, באומרו כי הוא "אוהב אותה", בכנותו אותה "יפה" ו"מתוקה", כי הינה "מציירת יפה" וכדומה .


השופטים הוסיפו כי ברי כי שימוש הנאשם דווקא בכל תכונותיה ה"חיוביות" של המתלוננת כתואנה לפגוע בה ולרמוס את כבודה היה בו בכדי להשחית עד לבלי הכר את התפתחותה התקינה והטבעית, ואת הנעשה אין להשיב.

 

לא מן הנמנע להזכיר, בהקשר זה, את ממצאי שירות המבחן בדבר ניסיונות המתלוננת להידמות לבן בילדותה, התכחשותה לכל היבט "נשי" בה בנערותה ורתיעתה מחום ומקשר אינטימי עם בני זוג בבגרותה, שנים רבות לאחר מעשי הנאשם.


רביעית, יש לזקוף לחובת הנאשם את ביצוע המעשים חרף ניסיונותיה החוזרים ונשנים של המתלוננת להתנגד ככל שיכלה ולחמוק מאימת מגעו.


חמישית, יש לשקול לחובת הנאשם את התמשכות המעשים על פני 5 שנים תמימות , לאורך כמעט כל ילדותה. ולבסוף, ציינו השופטים את התייחסותו המבזה של הנאשם כלפי המתלוננת ומשפחתה אף תוך ניהול ההליך עצמו. כך, למשל, כזכור, הרבה הנאשם להסות את המתלוננת ולעלוב בה בעימות בניהם, והטיח לעברה עלבונות באשר להיותה "מעורערת נפשית".


לקולא נלקחו בחשבון גילו של הנאשם, מסוכנותו המינית שהוערכה כ"נמוכה" על ידי המרכז להערכת מסוכנות וחלוף הזמן מאת ביצוע המעשים, שהתרחשו בין השנים 1988 – 1993.


תפח 5014/08