עפ 706/86 מנחם צדקה נ' מ"י
 

עובדות המקרה:


המתלוננת, בחורה בת 18, סובלת ממחלה קשה שבעטיה עברה מספר ניתוחים שגרמו להרס ולדפורמציה הניכרים בפניה.

 

בהתחשב במצב בריאותה של המתלוננת ובהשלכותיו על קשריה החברתיים, היה הקשר עם צדקה חשוב לאין ערוך בעיני המתלוננת, והיא עשתה הכול על-מנת שאותו קשר יישמר, "גם אם הדבר היה כרוך ב'עצימת עיניים' כלפי טיבו האמיתי של הקשר מנקודת ראותו של (צדקה), אשר ראה במתלוננת אך אמצעי לסיפוק יצרו". לאחר זמן מה, צירף הנאשם את חבריו וגם הם קיימו עם המתלוננת יחסי מין.

 

המתלוננת ניסתה להחזיקו בכל הכוח אך לבסוף הוא עזב. הבחורה הגישה תלונה, תחילה על אונס. לא היה בסיס לטיעון האונס, לא הוכח חד משמעית שזה נעשה בניגוד לרצונה, לא היה מקום לדבר על מושגים של כפייה.

 

האם יחסי מין יכולים להוות עבירת עושק לפי ס' 431 לחוק העונשין?


1. כל עוד ניצל (צדקה) את 'מעמדו' המבוסס על רצונה של המתלוננת להחזיק בו בכל מחיר, לסיפוק יצריו שלו, לא ניתן לבוא אליו בטרוניה במישור הפורמאלי - אם כי ראוי הוא לגינוי נמרץ וחריף במישור המוסרי - באשר אין הוא 'כופה' דבר על המתלוננת והמרמה' באמצעותה משיג הוא את הסכמתה נמנית בין 'המרמות' המקובלות בחברתנו.

 

ברם שונים פני הדברים תכלית השינוי כאשר (צדקה) מנצל 'מעמדו' על מנת 'לכפות' על המתלוננת עשיית דבר שאין היא חפצה בו, לשכב עם חברו. כאן לא רק נבלותו של (צדקה) פורצת את כל הגבולות אלא שהתנהגותו נכנסת לתחומיו של איסור פלילי, הוא האיסור הקבוע בסעיף 431לחוק העונשין.


2. ההסבר היחיד להתנהגותה של המתלוננת - שתיקה והשלמה בשעת מעשה ואח"כ התעוררות והעמדת החברות במבחן של אמת - נעוץ במצוקה הנפשית הקשה אליה נקלעה בעקבות דרישתו של (צדקה). צדקה ניצל אפוא ביודעין את המצוקה הנפשית הקשה לתוכה הכניס במכוון את המתלוננת ו'קיבל' ממנה את הסכמתה האילמת למשכב עם חברו.


3. כדי להוכיח את היסודות הנסיבתיים והנפשיים של עבירת העושק יש להוכיח מודעות בפועל לטיב ההתנהגות (דרישה,קבלה, מתן) ומודעות בפועל לנסיבות הרלוונטיות (מצבו של הקורבן והתמורה הבלתי סבירה שאינה מגיעה כדין).


4. בתחום הרגיש של היחסים שבינה לבינו (או בינה לביניהם) קשה להציב גבולות בין מקרה אחד למשנהו, ועוצמת הגינוי המוסרי להתנהגות הנאשם, במקרה האחד, יתר על עוצמתו במקרה האחר, אינה יכולה לשמש קנה מידה לקביעת האחריות הפלילית. יש לעשות סייג להתערבות הדין כדי למנוע החלתו בעתיד במצבים בלתי רצויים.


5. במקרה דנן, היה על התביעה להראות, כתנאי להוכחת "ניצול", עוד יסוד נוסף לחוסר שוויון בין ה"נותן" וה"עושק", שבגדרו רכש לעצמו "העושק" בעיני הדין עמדת יתרון משמעותית בלתי הוגנת על ה"נותן", לה היה מודע. כמו כן, לא הוכח הקשר הסיבתי בין חולשתה הגופנית של המתלוננת לבין האירוע.


לסיכום,

 

יש להוכיח קשר סיבתי בין מצבו של הקורבן לבין סיטואציית העושק מלבד הוכחת מודעותו של המנצל.