ע"א 592/83 תמר פורר נ' מריו פורר


הצדדים לדיון זה נישאו זה לזה ביום 16.4.75בבית הכנסת של פירנצה שבאיטליה. המשיב היה רווק והמערערת גרושה.

 

הוא עשה אז באיטליה כסטודנט, והיא הצטרפה אליו. שניהם היו אותה עת יהודים אזרחי ישראל ותושביה, וכך הם גם עתה. הנישואין נרשמו גם בפנקסי עיריית פירנצה, והצדדים חלוקים בשאלה, אם נישואיהם, שנערכו בבית הכנסת כדת משה וישראל, מהווים גם נישואין אזרחיים לפי החוק האיטלקי, כך שיש לראותם כנשואים זה לזו גם בנישואין דתיים וגם בנישואין אזרחיים.


האם יש לאשר את תביעת המזונות?


1. הנישואין הדתיים, שנערכו בין הצדדים, בין כהן לגרושה, הינם נישואין אסורים מלכתחילה אך תופשים בדיעבד. בנישואין כאלה מחייבים את הצדדים להתגרש זה מזה, ואין מחייבים את הבעל במזונות, על-מנת שלא תתעכב אצלו.


2. החובה לזון את האישה נפסקת, לכל הדעות, עם מתן פסק-דין, המחייב את הצדדים להתגרש, ואף אם האישה טרם קיבלה את הגט. אך אם הוא מעכב את גטה, חייב הוא במזונותיה עד שיגרשה. כך המצב לפי דין תורה. ויש הסבורים, כי בנישואין כאלה אין לאישה זכות למזונות מלכתחילה, גם ללא פסק-דין המחייב גירושין.

 

אין טענה, שהמשיב מעכב את הגט. נהפוך הוא, ברצונו לתתו, ובהקדם. האישה היא המסרבת לקבלו (על טעמיה ועל התוצאה המשפטית שלהם ידובר להלן). לפי מצב זה אין המערערת זכאית למזונות.


3. הזכות למזונות נקבעת, אם כן, לפי הדין האישי, שלגבי יהודי אזרח ותושב ישראל הוא דין תורה. "הדין האישי" לצורך סעיפים 2(א) ו-3(א) של חוק המזונות הוא הדין האישי במישור הפנים-מדינתי ולא במישור הבינלאומי הפרטי, וכי סעיפים אלה אינם עוסקים בסיטואציות זרות אלא רק בפנימיות.

 

אין חוק המזונות מזכה בן-זוג במזונות, כאשר הדין האישי אינו מכיר בזכות כזו. חובתו של בעל לזון את אשתו "מוכרעת אך ורק ל-פי הדין האישי ורק על-פיו, ולאורו קמות או נעלמות חובתו של הבעל וזכותה של האשה".


4. גירושיהם של הצדדים שלפנינו יכולים, אם כן, להיעשות רק על-ידי בית הדין הרבני ועל-פי דין תורה, ואין נפקא מינה, אם המדובר

 

בגירושים של בני-זוג, שנישאו לפי דין תורה או לפי דין אחר.


5. בית הדין הרבני הוא היחיד המוסמך לדון בענייני הגירושין ללא קשר עם תוקפם של הנישואין על-פי דין תורה, בין אם היו אלה נישואין כדת משה וישראל ובין נישואין אזרחיים. הדין החל, ולא רק לעניין הצורה אלא גם לעניין המהות, הוא דין תורה.


6. לגבי נישואיהם של הצדדים שלפנינו, ויהיו נישואין אלה אשר יהיו, דתיים, אזרחיים או שניהם גם יחד, החליט כבר בית הדין המוסמך, כי הם חייבים להתגרש. עקב כך חדל החיוב במזונות.


לסיכום,

 

הדין החל כאן הוא הדין האישי, דין תורה. לפי הדין, משחויבו הצדדים להתגרש, ולאו דווקא מעילת נישואי כהן וגרושה, תמה החובה לזון אלא אם הבעל הוא המעכב את הגט.