האם הודאת הנאשם מספיקה לשם הרשעה?

עפ 7443/06 רועי ארקה נ' מ"י

עובדות המקרה:

ביהמ"ש המחוזי הרשיע את שני המערערים בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות, כאשר על המערער האחד נגזרו 14 שנות מאסר, מתוכן 11 שנים בפועל והיתרה על תנאי וכן פיצוי כספי לטובת המתלוננת בסך 8,000 ש"ח.

על המערער השני נגזרו 12 שנות מאסר, מתוכן 9 שנים בפועל והיתרה על תנאי וכן פיצוי כספי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. על פי המתואר בכתב האישום, בעת האירוע הייתה המתלוננת קטינה בת שלוש עשרה וחצי בערך. המתלוננת נכנסה ל"גן הרצל" בחולון בדרכה לביתה לאחר בילוי עם חברותיה.

המערערים ושניים אחרים, קטינים, ישבו באותה עת ליד קיוסק סמוך. הארבעה החלו לרדוף אחרי המתלוננת, אשר ניסתה להימלט אולם נתפסה. המערערים, היכו אותה ואנסו אותה בכוח.

מה משקלה של הודאת הנאשם?

1. על פי סעיף 12 לפקודת הראיות, הודיית נאשם קבילה אם הוכח כי הייתה "חופשית ומרצון". התכלית המרכזית אותה נועדה הוראה זו להגשים היא וידוא אמינותן של הודיות, וזאת על דרך פסילת הודיות שהושגו בנסיבות המעוררות ספק ביחס לאמיתותן.

2. העובדה שנאשם הודה והודייתו עברה את מחסום הקבילות אינה סוללת לבדה את הדרך להרשעה. משקלה של הודיה נמדד על פי שני מבחנים המקיימים ביניהם זיקת גומלין - מבחן פנימי ומבחן חיצוני. המבחן הפנימי מתחקה אחר משקלה של ההודיה במנותק מיתר הראיות.

בגדרו של מבחן זה נבחנים פרמטרים כדוגמת היגיון פנימי, קוהרנטיות, בהירות, הרצאה מסודרת של הפרטים וכדומה. בגדר המבחן החיצוני, נבחנת השאלה האם קיים בחומר הראיות "דבר מה נוסף" אשר יש בו כדי לתמוך בהודיה. ככל שמשקלה הפנימי של ההודיה גבוה יותר כך פוחת הנטל בגדרו של המבחן החיצוני, וכן להיפך

3. הודיה הינה ראיה חשובה, אך אין היא מייתרת את בדיקת מכלול הראיות המצויות בתיק. את ההודיה יש לבחון יחד עם יתר הראיות, ורק אם המסקנה הכוללת היא שאשמתו של המודה הוכחה מעבר לכל ספק סביר יש מקום להרשיעו.

לסיכום,

את הודאת הנאשם יש לבחון יחד עם יתר הראיות. כדי להרשיע את הנאשם על הראיות להיות בעוצמה המספיקה כדי לבטל כל ספק סביר באשמתו.