ע"פ 70/73 מרדכי אלחרר נ' מ"י

 

עובדות המקרה:


באחד הימים נסעו המערער וטואשי במכוניתו של הראשון, בה היה גם אדם שלישי, לרמת-גן ושם נעצרה המכונית בקרבת רחוב קריניצי.

 

המערער וטואשי יצאו ממנה והתקרבו בהליכה אל הרחוב הזה בו גר המתלונן אשר זה עתה יצא מביתו כאשר הוא נושא בידו מזוודה שהכילה תכשיטים בשווי של 30,000 ל"י לערך. משהבחינו השניים במתלונן, אמר טואשי למערער:ב "זה הבן-אדם". מייד לאחר-מכן, חזר המערער אל המכונית והתיישב בה. ואילו טואשי ניגש אל המתלונן וניסה להוציא מידו את המזוודה בכוח.

 

לאחר מאבק והעובדה כי באותה עת נזדמנה למקום ניידת משטרה, השליך טואשי את המזוודה לרחוב ונכנס אל המכונית שבינתיים התקרבה אליו ושבה היו המערער והאדם השלישי, והם נמלטו מהמקום בנסיעה מהירה.

 

ביהמ"ש הרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לשוד וגזר עליו עונש מאסר של ארבע שנים בפועל, בניכוי תקופת מעצרו "הכולל גם מעצר בית". כמו-כן, גזר עליו מאסר-על-תנאי. מכאן הערעור.

 

האם במקרה דנן נתקיים היסוד של שימוש באלימות ממשית כלפי אדם או רכוש כלשהם?


1. עבירת-השוד מתבצעת אם נתקיימו הדברים הבאים: (1) העבריין נטל לידיו, על-מנת שלא להחזירו, חפץ שהיה אותה שעה בחזקתו של אדם אחר או נמצא תחת שמירתו האישית או השגחתו; (2) לשם ביצוע מעשה-הגניבה הפעיל העבריין כוח פיסי נגד האדם ההוא כדי למנוע את התנגדותו ללקיחת החפץ או כדי להתגבר עליה; (3) או איים עליו להפעיל נגדו כוח פיסי, כדי להפחידו, ובדרך זו אנס אותו למסור לו את החפץ בו במקום או להיכנע לרצונו שייפרד ממנו.


2. "אלימות ממשית" כוונתו להפעלת כוח פיסי. לחילופין, יכול שבשעת הלקיחה השתמש העבריין (או איים להשתמש) באלימות ממשית כלפי אדם כלשהו, לאו דווקא כלפי האדם שהחזיק אז בחפץ שנגנב. זאת ועוד, ייתכן כי השימוש באלימות היה כלפי רכוש כלשהו ולאו דווקא החפץ שנגנב.


3. במקרה דנן, כיון שאין חולק, שנתקיימו לגבי טואשי גם שאר יסודותיה של עבירת-השוד, הרי שאף המערער חייב לתת את הדין עליה כמי שמילא תפקיד של מסייע למעשה-החטיפה. מן הדין לייחס למערער את העבירה של שוד. להבדל מגניבה.

 

האם יש לראות במערער מסייע לעבירת שוד חמור?


1. מבחינת מטרתו של העבריין לשבור את כוח התנגדותו של הקרבן - ולו רק על-ידי הפגנת עצמת-הכוח העומדת לרשותו לשם ביצוע השוד - יש ערך לעובדה כי שותפו נמצא לצדו במקום המעשה. דבר שהקרבן היה עשוי להתרשם ממנו. מכאן יוצא שאם עובדות המקרה מצביעות אך על נוכחות "קונסטרוקטיבית" של השותף, כי אז גם אם נוכחות שכזאת מספקת כדי שיהיה אשם כמסייע לשוד.


2. במקרה דנא לא היה נוכח המערער באופן ממשי במקום שבו שדד טואשי את המזוודה מידי המתלונן, אלא המתין לו, ללא ידיעת המתלונן, במכונית שעמדה כרחוב אחר. כיון שכך, לא נתלוותה לשוד הנסיבה המחמירה הנזכרת וזהו אינו מקרה של שוד חמור.


לסיכום,

 

במקרה בו השותף לעבירה לא היה נוכח באופן ממשי במקום השוד ולא ניתן להוכיח נוכחות קונסטרוקטיבית של השותף במקום, אין להרשיעו בעבירה של שוד חמור