ע"א 7021/93 בר נהיר נגד עזבון המנוח גבריאל אוסטרליץ
המבקשת התגרשה מבעלה ב- .1988באפריל 1989 הכירה המבקשת את המנוח באמצעות מודעה בעיתון. לטענת המבקשת גרה עם המנוח וקיימה משק בית משותף בדירה ברחוב בית צורי. המנוח התגרש מאשתו ב- 27.5.90לדברי המבקשת נועדו גירושין אלה לסלול את הדרך לחיים משותפים של המנוח ושל המבקשת.
לדברי המבקשת באוקטובר 1990עברו המנוח והמבקשת לגור בדירה ברחוב הרוא"ה ברמת גן. עוד ביולי 1990רכשו שניהם דירה משותפת ברחוב אחד העם ברמת גן. דירה זו לא הושלמה בחייו של המנוח והם לא נכנסו לגור בה.
האם זכאית המבקשת למזונות?
1. בית משפט קמא מצא על יסוד חומר הראיות שבפניו כי המנוח והמערערת חיו חיי משפחה; אולם, לא הוכח לפי דעת בית משפט קמא כי קיימו "משק בית משותף". בעניין זה היתה בפני הערכאה הראשונה אך ורק עדותה של המערערת, ובזו לא ראה בית משפט קמא יסוד מספיק להסקת מסקנה בדבר קיום משק בית משותף, שהרי ניתן היה להביא לדעתו על נקלה עדים נוספים לקיומן של נסיבות כאמור.
2. במקרה דנן, לא היה מקום להעלאת ספקות כאמור, שהרי המדובר בבני זוג שדרו באותה דירה ואף רכשו דירה משותפת חדשה, וקיום שני משקי בית נפרדים בנסיבות אלה נראה מוקשה והוא שחייב הוכחה, בראיות הסותרות את המסקנה הנובעת מקיומם של חיי משפחה במקום מגורים משותף.
לשון אחרת, לא היה שמץ ראיה לכך שהיו לבני הזוג הללו מקומות מגורים נפרדים בהם אכלו, ישנו וחיי חייהם הפרטיים, אלא היפוכו של דבר.
3. גם אם בהסכם שחתמו בני הזוג צוין כי "אין בכוונתם ליצור מצב משפטי של ידועים בציבור", אין בכך כדי לפגוע בזכאותה של המבקשת.
ההסכמה מצביעה לכאורה על כוונתם של הצדדים להסכם בדבר אופן התנהגותם בעתיד, דהיינו שהחיים ביניהם לא ילבשו צורה של "ידועים בציבור".
אלא שהתנהגותם לאחר חתימת ההסכם מלמדת שהם לא ממשו את כוונתם, ובפועל חיו כ"ידועים בציבור" במובן סעיף 57(ג) לחוק. ואם התכוונו להסכים שלא יחשבו כ"ידועים בציבור", על אף שבפועל יחיו ככאלה, והנותר בחיים לא יהיה זכאי לאותן זכויות שסעיף 57(ג) לחוק מעניק לו - הסכמה כזו בטלה, על פי מצוות סעיף 65(א) לחוק הירושה.
לסיכום,
המבקשת זכאית למזונות מן העזבון שכן הוכח כי בני הזוג חיו בפועל כידועים בציבור.
