ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' ברכה מגד


ברכה מגד עבדה כפועלת פשוטה בבית החרושת לבורסקאות בן לב בע"מ. ביום 4.3.69 נחבלה בתאונת עבודה. היה זה שעה שעבדה ליד מכונה לגיהוץ עורות. תפקידה היה להכניס גזרי עורות אל משטח מכונת הגיהוץ ולהשגיח, שהעורות יהיו פרושים כהלכה, דהיינו חלקים וללא קפל או קמט.

 

חברתה לעבודה הייתה מפעילה את המכונה וקולטת את העורות המגוהצים. שעה שהמכונה הייתה בפעולה, הבחינה המערערת בקמט בעור שנפרש ונע אל עבר נקודת המוצא.

 

כדי ליישר קמט זה הכניסה ידה אל מעבר למגן המכונה, מעליו, ואז ירד חלק המכונה העליון על ידה הימנית. כתוצאה מן התאונה נפגעה המערערת בידה, נלקחה לבית החולים ביילינסון, אושפזה למשך חודשיים ונותחה פעמיים.

 

גם לאחר שהחלימה לא חזרה לאיתנה ולכושר עבודה מלא. נקבעה לה על-ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח הלאומי נכות צמיתה של %.30 ביהמ"ש קמא קבע כי העובדה, שניתן היה להכניס יד לתוך המכונה, מעידה על כך, שהמכונה לא הייתה מגודרת לבטח, לפיכך עיקר האחריות לתאונה (%85) רובץ על המשיבה.

 

עם זאת נהגה המערערת ברשלנות בכך שבעוד המכונה בפעולה השחילה ידה בדרך לא נאותה ובידיעת הסכנה אל מעבר למגן המכונה ולתוכה. טען בא-כוח המשיבה, כי המערערת לא מילאה חובתה להפחית נזק.


האם יש להפחית מסכום הפיצויים שנפסקו?


1. בית המשפט מפחית מסכום הפיצויים, המגיע לכאורה לנפגע, אותם שיעורי נזק, שהניזוק יכול היה למנעם, אילו היה נוקט את האמצעים הנאותים להקטנת הנזק. יש להדגיש, כי אין דורשים מן הנפגע "שיצא מכליו" על-מנת להיטיב את נזקו ולשפר את מצבו. הנדרש ממנו הוא עשיית מאמצים סבירים כדי לשקם עצמו ולא מעבר לכך.


2. הדרגה הראשונה קבעה כממצא עובדתי, שמבחינה פיסית אין כל מניעה שהמערערת תעבוד. עיקר הקושי, שמנע ממנה לשוב לעבודה, הינו מצבה הנפשי.

 

פקידת השיקום של המוסד לביטוח לאומי עשתה רבות בכיוון שקומה של המערערת בעיסוקים שונים, אשר לפי האינטליגנציה שלה הייתה המערערת מסוגלת ללמדם, אך היא לא הצליחה לפתח התמדה הדרושה ללמידתם. שני מומחים, שהעידו לפני בית המשפט המחוזי, קבעו למערערת אחוז נכות נפשית של % 10ושל 20% גם אם ניטה לטובת המערערת ונעניק לה אחוז נכות ממוצע של %15, כפי שאכן נפסק, עדיין אין נכות נפשית בשיעור כזה מצדיקה יציאה מוחלטת ממעגל העבודה.


3. המערערת יכלה לחפש עבודה בין במקצועה המיועד, כגננת, ובין בכיוון אחר. העובדה, שנמנעה במשך שנים רבות, לחלוטין, מלעבוד, למרות ניסיונות השיקום של פקידת המוסד לביטוח לאומי, מהווה הפרת חובתה להקטנת הנזק. לפיכך, יש להפחית את סכום הפיצויים בגין הימנעותה של המערערת לעשות להקטנת הנזק מן הטעם שלא עשתה מאמץ ראוי לשוב לעבודה תקינה כשבכוחה לעשות כן.

 

נראה כי שיעור ההפחתה הראוי בנסיבות המקרה הוא % 20מהסכום, שייקבע כשיעור הנזק בגין הפסד השתכרות.


לסיכום, יש להפחית את סכום הפיצויים בגין הימנעותה של המערערת לעשות להקטנת הנזק מן הטעם שלא עשתה מאמץ ראוי לשוב לעבודה תקינה כשבכוחה לעשות כן.