תפ 4726/04 מ"י נ' מיכאל בן שמעון בבל
עובדות המקרה:
הנאשם הועמד לדין בגין שתי עבירות של איומים. על פי האמור בכתב האישום, קיים סכסוך בין הנאשם לבין חתנו, המתלונן. ביום 5.12.02 נחקר הנאשם במשטרה בתחנת מוריה בגין תקיפה ואיומים על המתלונן לאחר שפגש אותו ביום 29.9.02 בית המשפט לענייני משפחה.
בתום חקירתו אמר לקצינת החקירות כי אם היתה לו הזדמנות היה חונק את המתלונן במו ידיו. ביום 26.4.04, בשיחה טלפונית, איים על התובע המשטרתי, עו"ד רמי סלאמה, באמרו כי הוא רוצה להרוג את המתלונן ולחתוך אותו לחתיכות אם תהיה לו הזדמנות.
האם יש להרשיע את הנאשם במיוחד לאור העובדה כי השמיע את האיום לא בפניו של המתלונן?
1. החוק אינו דורש "זיקת עניין" בין המאוים שקלט את האיום לבין מושא האיום. עם זאת קיומה של זיקה כזו בין המאוים לבין מושא האמירה עשוי לתמוך במסקנה שהאמירה עולה כדי איום פלילי כלפי המאוים, כיון שיש בכך כדי לתמוך במסקנה שהמאיים אכן התכוון להפחיד את המאוים, ועל כן התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש של כוונה להפחיד או להקניט.
2. אמירה חמורה עלולה לעלות כדי איום גם בהעדר כל זיקה בין המאוים שקלט אותה לבין מושא האמירה. כדוגמא לאמירה חמורה ופוגענית מובא איום ברצח או דברי בלע חמורים אחרים.
3. במקרה דנן, הנאשם השמיע את דברי האיומים שלו בפני שני שוטרים, עובדי ציבור, הנושאים באחריות מקצועית לשלום הציבור מתוקף תפקידם ולשלומו של המתלונן מתוקף מעורבותם בחקירת המקרה.
האיומים שהושמעו הם מהחמורים ביותר האפשריים מבחינת תכנם, ומשמעותם איומים ברצח או בפגיעה חמורה ביותר בשלום המתלונן.
הסכנה הנשקפת למתלונן ברורה מעצם השמעת הדברים, והעדים אף ציינו במפורש כי התרשמו מקיומו של סיכון ממשי. היסוד הנפשי המיוחד של כוונה להפחיד או להקניט עולה מעצם אמירת הדברים, ומקבל יתר תוקף מאמירתם בשתי הזדמנויות שונות לשני אנשים שונים.
לסיכום,
למרות שהאיום נאמר שלא בפניו של המתלונן, יש לתת משקל לדברים החמורים שנאמרו. אמירה חמורה עלולה לעלות כדי איום גם בהעדר כל זיקה בין המאוים שקלט אותה לבין מושא האמירה.
(1).jpg)
