ע"פ 3069/05 מ"י נ' אבוטבול
עובדות המקרה:
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המשיבים – על-פי הודאתם – בכתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד מזוין בחבורה. המשיבים 1 ו- 2 הורשעו, בנוסף, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.
המשיב 1 הורשע, בנוסף, בעבירה של שינוי זהות רכבן. ביהמ"ש המחוזי קיבל את המלצת שירות המבחן והחליט לבטל את הרשעתם של המשיבים ולהטיל עליהם עבודות שירות. המדינה מערערת.
איך נקבעת רמת הענישה במקרי הריגה?
1. עבירת השוד אותה ביצעו המשיבים הינה חמורה מאוד. בית-משפט זה כבר קבע, כי עבירות שוד ואלימות ובמיוחד כאלה המבוצעות בצוותא לאחר תכנון מראש, מצריכות תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור.
2. מעשיהם של המשיבים הינם חמורים מאוד, ומהם נגזרת האלימות הגלומה בהם. מעשים אלה מלמדים עד כמה הפכה האלימות לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברתנו. ברם, תופעה זו יש למגר וכפי שכבר נאמר על-ידי בית-משפט זה, הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה ויפה שעה אחת קודם.
3. החומרה היתרה שמעשי אלימות כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי-המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות.
אי הרשעתם של המשיבים בדין יש בה כדי להעביר מסר סלחני ומקל לא רק עם המשיבים עצמם, אלא למעגל החברתי הסובב אותם. כמו-כן, בהעברתו של מסר כזה, יש כדי לחתור תחת המדיניות המונהגת על-ידי בית-משפט זה ולחבל במאמצים לשרש את התופעה.
לסיכום,
בנסיבות המקרה דנן, היה מקום ליישם את מדיניות הענישה שאומצה בסוג זה של עבירות, הן כגמול על מעשיהם החמורים של המשיבים, הן כדי להרתיע עבריינים אחרים מללכת בדרך זו בעתיד והן כדי לבטא את סלידת החברה מפני מעשים אלה.
(1).jpg)
