ת"א 1692/85 אליהו חכמון נ' כור מתכת
התובע, אליהו חכמון היה מועסק אצל הנתבעת חב' כור מתכת בע"מ כקניין ועוזר מחסנאי ובמסגרת עבודתו נשלח בתאריך ה-4.1.84 לרכוש חלפים שונים עבור המפעל.
לצורך מילוי שליחותו השתמש התובע ברכבה של מעבידתו רכב ששימש את אנשי האחזקה השונים של המפעל בעבודתם.
בתחילת הנסיעה, כאשר הרכב עבר כ-100 מטרים, הבחין התובע בחפץ שהיה מונח על לוח השעונים, החפץ משך את תשומת לבו וכדבריו, "מתוך סקרנות" מישש אותו, לחץ על לחצן שהיה קבוע בו והחפץ התפוצץ בידיו תוך שהוא פוצע אותו בעיקר בידו הימנית.
בדיעבד הסתבר שמדובר במנגנון הפעלה של מוקש נעל M-35 מתוצרת בלגיה הנמצא בשימוש צה"ל; מוקש שמיועד להתפוצץ מדריכת אדם עליו, המופעל עקב לחץ של ק"ג אחדים לפחות. נמצא אפוא שהתובע נפגע בהיותו עובד של הנתבעת 1 ובמהלך עבודתו, ונמצא שהוא הפעיל את המנגנון שגרם לפציעתו.
האם יש אחריות על המעביד?
1. נראה שיש אחריות על המעביד שהעמיד לרשות התובע רכב לנסיעה כאשר לא נעשו שום סידורים להבטיח שלא יחדור אליו חפץ מזיק כמו הנפץ: המעביד הזה יש לו עניינים במחנות צבא והעובדים שלו משוטטים בהם בנוסעם במכונית זו; אפשר היה לצפות לכך שמישהו יכניס למכונית חפץ אסור.
מישהו זה יכול היה להיות אחד העובדים שיעשה כן לפי תומו או גורם עויין שמטרתו חבלה. המעביד במקרה זה לא העלה כלל על דעתו שיש צורך לשמור על העובדים בפני סיכונים הנובעים מאפשרות הכנסת חפצים מסוכנים למכונית.
המכוניות עמדו בלתי נעולות במקום שאפשר היה להכניס לתוכם חפצים וגם לא נקבעו שום סידורים של ביקורת או חובת סריקה בטרם ייעשה בהן שימוש.
2. המעביד חדל אפוא מחובותיו לספק לעובדו, התובע, מקום עבודה בטוח וכן להנהיג שיטות עבודה בטוחות שכלי הרכב שעומדים לרשותו לנסיעה יבוקרו ויוכנסו אליהן חפצים רק ע"י אנשים מורשים.
3. אין ספק שאשם נכבד ביותר רובץ לפתחו של התובע שלקח חפץ שאינו מוכר לו ובפירוש השתעשע בו. חפץ שאינו מוכר לך - מה לך ללחוץ על חלקים נעים שבו וכפתורים אשר נראים בעליל ככפתורי הפעלה? השאלה אם רשלנות זו מאיינת את רשלנותו של המעביד אינה קלה בעיני ביהמ"ש.
עובד המצוי בתחום מקום שסיפק לו מעבידו, בתא מכונית של זה, זכאי להניח שהוא מקום בטוח ואין לבוא איתו חשבון כאשר השתעשע באקראי בחפץ המונח לפניו עד כדי כך שנאמר שהנחת החפץ המסוכן ניתקה את הקשר בין חוסר הצפייה והזהירות לבין האירוע שפגע בתובע. נראה שחלוקה שווה של האחריות בין העובד המשתעשע לבין המעביד שאפשר הכנסת חפץ מסוכן למכוניתו - תהיה חלוקה הוגנת.
לסיכום,
יש אחריות על המעביד שהעמיד לרשות התובע רכב לנסיעה כאשר לא נעשו שום סידורים להבטיח שלא יחדור אליו חפץ מזיק כמו הנפץ. עם זאת, גם התובע אשם בכך שלקח חפץ שאינו מוכר לו ובפירוש השתעשע בו. לפיכך, יש לחלק חלוקה שווה של האחריות בין העובד המשתעשע לבין המעביד שאפשר הכנסת חפץ מסוכן למכוניתו.
.png)
