סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אילן שיף גזר על הנאשמת אירנה חן ילידת 1955 מחיפה, שהורשעה עפ"י הודאתה בכתב האישום המתוקן בהתעללות בחולת אלצהיימר חסרת ישע, ובריבוי עבירות של תקיפה את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית למשך 3 שנים וכן פיצוי קורבן העבירה ובעלה בסך של 2,000 ₪.


רקע:


החל מחודש אוקטובר 2009 ועד סוף חודש אפריל 2010, הועסקה הנאשמת כמטפלת סיעודית אצל אשה קשישה, ילידת 1940, חולת אלצהיימר וזאת בביתה של הקשישה בחיפה. הקשישה הינה חסרת ישע ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום הייתה הנאשמת אחראית עליה.

 

בין התאריכים 11/4/10 ל-15/4/10, התעללה הנאשמת בקשישה ופגעה בכבודה בכך שדחפה והשליכה אותה בחוזקה על הספה עשרות פעמים, בעטה בה והכתה אותה בחוזקה באמצעות ידיה ובאמצעות חפצים כגון מקל מטאטא, עיתון , כפפות גומי וכרית.


הנאשמת במקצועה הינה מורה למוזיקה ולפני עלייתה לארץ עבדה במשך כ-20 שנה כמורה למוזיקה. כשנה וחצי לפני מועד עריכת התסקיר, החלה לעבוד בחברה לשירותי סיעוד בחיפה.


השופט שיף ציין כי : " מעשיה של הנאשמת חמורים ומזעזעים . במשך 4 ימים התעללה בקשישה חולה וחסרת ישע שלא יכלה להתנגד למעשיה הנלוזים ואף לא הייתה מסוגלת להתלונן עליהם. הדעת אינה סובלת התייחסות כזו של אדם אל חסרת ישע, שמן הסתם, התייסרה בגין מעללי הנאשמת. בשל מצבה של קורבן העבירה, קשה לתאר מה עבר במוחה בשל ההתעללות, אך קל להבין שזו התנהגות פסולה ומבישה.

 

תפקידה של מטפלת הוא לסעוד את המטופלים ולהקל על מצוקתם. במקרה שבפניי לא רק שהנאשמת לא מילאה את יעודה אלא שאף החמירה את מצוקת קורבנה. למרבה הצער, קיים קושי לגלות התעללויות מעין אלו כלפי חסרי ישע וחרף זאת לא מעטים הם המקרים בהם נכשלים מטפלים כשלון חרוץ ותוקפים ו/או מתעללים במטופליהם".


השופט הבהיר כי חומרת העבירה, נסיבותיה והקושי לאתר את מבצעי העבירות מחייבים גישה עונשית מחמירה ומרתיעה ולנגד עיניו תעמוד גם העובדה המחמירה כי בעת הכנת תסקיר המעצר, לא הביעה הנאשמת אמפטיה כלפי קורבן העבירה וגישתה היתה רציונאלית וחסרת רגשות.


מנגד, ציין השופט, יש להתחשב לקולא במצוקותיה האישיות של הנאשמת כמתואר בתסקיר וכי המצוקות בצירוף הצורך להתמודד עם בעיותיה של קורבן העבירה, תרמו מן הסתם, ללחץ בו שהתה הנאשמת ולהתפרצויותיה המתוארות בכתב האישום.

 

כן נשקלה הודאת הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום המתוקן ואת בקשת הסליחה שלה. אפשר שהנאשמת אכן הפנימה במהלך מעצרה את חומרת מעשיה והתבטאותה ב"דברה האחרון": "אני מאד אשמה", מבטאת את תחושותיה.


ת.פ. 19888-05-10 ניתן 6.12.10