הרשעת נאשם בעבירות מין בקטינה בתה של בת זוגו וזיכויו מעבירות באחותה

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ואברהם אליקים הרשיע נאשם פלוני כבן 46 מאזור הצפון בריבוי עבירות של מעשים מגונים והטרדה מינית, בקטינה בת משפחה מאזור שפלת החוף ילידת 1994- בתה של בת זוגו, וזיכה אותו מחמת הספק מעבירות של מעשים מגונים בפומבי בפניה ( קטין בן משפחה), וכן זיכה אותו מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו באישום השני כלפי המתלוננת השניה –(אחות המתלוננת הראשונה) ילידת 1991 שדרה עמם -ממספר רב של מעשים מגונים , מספר רב של מעשים מגונים בפומבי בקטינה בת משפחה והטרדה מינית.

רקע:

על פי הנטען, באישום הראשון ,הנאשם שהיה בן זוגה של אם המתלוננות וגר אתן בתקופה הרלבנטית לכתב האישום באזור שפלת החוף, בצע במספר רב של פעמים מעשים מגונים במתלוננת ת' ד' (ילידת 1994) לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, וכן ביצע בפניה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, הן באמבטיה, הן בחדר השינה הן בסלון הבית והן בחצר הבית וכל זאת עשה בקטינה בת משפחתו, בהיותה בגילאים 9-10 ( קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים) וכמו כן, הטריד אותה מינית בשיחות שניהל עמה.

עפ"י הנטען באישום השני, בין השנים 2002-2007, בעת שהמתלוננת השניה א' ד' ילידת 1991 (אחות המתלוננת הראשונה) -הייתה בגילאים 11-16 לערך, ובמספר רב של פעמים, ביצע בה הנאשם מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני וכן ביצע בפניה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, הן בביתם, הן על גג הבית, הן בחוף הים ואף לאחר שהמתלוננת אמרה לו שהיא תספר לאביה שהוא מטריד אותה מינית. כל זאת עשה במתלוננת קטינה, בת משפחתו, שטרם מלאו לה 16 שנים. כמו כן, הטריד אותה הנאשם מינית.

הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, ולטענתו, הדברים הינם פרי עלילה. במהלך המשפט הוא דבק בגרסתו כי כל מגע פיסי שהיה בינו לבין המתלוננות היה תמים, כשל כל אב כלפי בנותיו. הנאשם לא סיפק הסבר ברור באשר למניעיהן של המתלוננות לטפול עליו עלילה כזאת.

השופט גלעד אשר כתב את הכרעת הדין ציין כי התיאורים שמסרה המתלוננת הצעירה יותר ת.ד. ביחס למעשיו של הנאשם שכללו נגיעה באיבר מינה בזמן אמבטיה משותפת, נגיעה בחזה הערום, נגיעה באיבר המין מעל מכנסיה ובקשתו של הנאשם כי תלבש את תחתוני ה"חוטיני" של אמה, אינם יכולים להתפרש אלא כמעשים שמאחוריהם כוונה מינית וכי בחומר הראיות ניתן היה למצוא חיזוקים נוספים לאופיים המגונה של מעשי הנאשם כלפיה; כן ציין כי נראה, כי הנאשם על רקע הקרקע הנוחה בבית האם, וידע כאמור להסתיר חלק מנגיעותיו ותחת המעטה של "חופש ופתיחות", ניצל את גילה ותמימותה של ת' ד' וביצע בה את מעשיו הנפסדים.

בניגוד לקביעתו בעניינה של ת' ד', הרי שבכל הקשור למעשים במתלוננת הבכורה א' ד', נותר בליבו של השופט גלעד ספק סביר אם עבר הנאשם עבירה של מעשה מגונה וזאת למרות האמון שנתן בעדותה.

לא הובאו בפניו ראיות ודאיות ומספיקות לכך כי הנאשם נגע בחזה של א' ד' בחוף הים ולפיכך הוכחו בפניו רק העובדות הנוגעות לשיחות שקיים עמה הנאשם באשר ליחסי המין עם אמה, גילוח שיער ערוותה, ושאלותיו על יחסי המין עם החבר, וכן כי הנאשם נהג, בהזדמנויות שונות, ללטפה, לחבקה ולנשקה. מעשים – ובעיקר דיבורים - אלה בהקשר בו בוצעו, בהינתן מערכת היחסים המיוחדת והבוגרת עם א' ד' ומכלול נסיבות העניין – אינם מהווים 'מעשה מגונה' ברמת הוודאות של "כמעט 100%" הדרושה לצורך הרשעה בפלילים.

עוד ציין השופט בין היתר כי כאמור, גם מעדותה של א' ד' בבית המשפט עלה, כי לא הבינה שבמעשיו של הנאשם יש כוונות מיניות. לדבריה, הבינה זאת לראשונה רק במהלך השיחה עם העו"ס והבנתה התחדדה במהלך מתן העדות במשטרה שנמשכה כאמור מספר שעות.

כל אלה מעוררים ספק, בפרט שהמ דובר בחורה אינטליגנטית ובוגרת. השופט הבהיר כי מכל חומר הראיות עולה כי האפשרות שביחסיו עם א' ד' לא היתה לנאשם כוונה מינית, אינה מופרכת לחלוטין.

באשר לעבירת מעשה מגונה בפומבי בפני קטי ן קבע השופט גלעד כי לא הוכח בפניו שהנאשם עשה מעשה מגונה בפניה של מי מהמתלוננות, ולכל היותר ניתן לטעון כי לעיתים נהג להסתובב בבית בערום לפני כניסתו למקלחת, במהלך המקלחת או מיד לאחריה וכי התנהגות זו כשלעצמה, באווירה שהיתה נהוגה בבית מותירה ספק באשר לאופיה "המגונה".

אשר לעבירת ההטרדה המינית ציין השופט כי יש לראות את התבטאויותיו של הנאשם כלפי הקטינה ת' ד', את תיאוריו בדבר יחסי המין עם אמה, תוך השוואתם ליחסי המין ולגופה של אשתו ואת הצעותיו כי תצטרף אליו למקלחת, על רקע המעשים המיניים שנהג לבצע בה, כעבירה של הטרדה מינית.

התייחסויותיו והתבטאויותיו המיניות כלפיה לא היו אירועים "חד פעמיים", אלא חלק ממסכת עבירות המין שביצע בה ועל כן, ניתן לראות בהן כ"התייחסויות חוזרות", כאמור בחוק. כאמור מעבירה זו בקטינה השנייה זוכה הנאשם מחמת הספק.

האב"ד השופט יוסף אלרון והשופט אברהם אליקים הסכימו עם ממצאי העובדה, המהימנות, עם המסקנות המשפטיות ועם התוצאה, אליהם הגיע השופט גלעד.

תפ"ח 31273-03-10