תמ"ש 52121/05 , ט.ב.י. נ’ ע.ב.י
העובדות:
התובעת והנתבע התגרשו זה מזה. לצדדים 2 ילדים: ר. יליד 03/12/95 ונ. ילידת 30/01/02.
ילדי הצדדים נמצאים במשמורת אימם. בשנים האחרונות ועד לפני כמספר חודשים שהה המשיב במסגרת עבודתו באפריקה והגיע ארצה אחת לתקופה. המבקשת נישאה באוגוסט 2008 לאדם אחר שהוצב בתפקיד דיפלומטי, כנספח צבאי בגאנה, והיא מבקשת לעבור ולשהות עימו באקרה גאנה עם הילדים.
החלטה:
א. החוק המסדיר את מעמדם של ההורים ותפקידיהם, לרבות זכויותיהם וחובותיהם כלפי הקטינים, ילדיהם, ובמיוחד קביעת מקום מגוריהם, הוא חוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות.
קביעת מקום המגורים של קטין טעונה הסכמה משותפת של ההורים ובהיעדר הסכמה יכריע בדבר ביהמ"ש.
בתיקי "הגירה" (שבהם באה המחלוקת שבין ההורים בשאלת קביעת מקום מגורי קטין, למלוא ביטוייה החריף) קובעת ההלכה המשפטית, כי על ביהמ"ש לבחון בקשה למתן היתר להגירתם של קטינים, ולאור עיקרון טובתם, תוך בחינתם של קריטריונים מצומצמים.
ב. במקרה הקונקרטי הנדון נקבע בהסכם הגירושין שנחתם בין התובעת לנתבע ב-05/12/05 ואושר בביהמ"ש זה, בפני מותב אחר "מוסכם בזאת כי המשמורת, האפוטרופסות והחזקה הבעלדית על הילדים יהיו אצל האם". בנסיבות אלה צודקת, התובעת, כי על פי הוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 מאחר שלתובעת לבדה הוקנתה בפסק דין (מכוח הסכמת הצדדים) המשמורת והאפוטרפסות הרי על פי זכותה יכולה היתה לקבוע את מקום מגורי הקטינים.
ג. גם באספקלריה של חוקי היסוד, נראה כי האיזון הראוי בין זכות התובעת ליציאה ארעית עם הקטינים מן הארץ, שקולה כנגד זכותו של הנתבע להיות חלק אינטגרלי מגידול ילדיו.
ומשנה תוקף יש להיבט זה כאשר הוכח כי בשנים האחרונות שהה הנתבע עצמו בארצות אפריקה, וראה באופן יחסי את הילדים בצורה מועטה, ולאור ויתורו של הנתבע על זכות האפוטרופסות הרי שנותרת "זכותה העודפת" של האם התובעת, המקבלת חיזוק בקביעות המומחים באשר לטובת הקטינים.
ד. מומחית מטעמו של בית המשפט המליצה אף היא, כי יש לאפשר הצטרפותם של הילדים אל אימם לתקופת שליחותו של בעלה של האם בגאנה.
כן המליצה המומחית, כי הילדים יבקרו את אביהם בישראל 3 פעמים בשנה: בחופשת החורף לשבועיים, בחופשת הפסח לשבועיים, ולמחצית החופש הגדול בקיץ וכי האב יוכל לבוא לבקר את הילדים בגאנה בכל עת שיחפוץ בכל בתיאום עם האם ובהודעה מראש של שבועיים. בית המשפט אימץ המלצות אלה.
ה. בית המשפט אף ניתח חוות דעת באשר לשלומם הפיזי של הילדים (הן הביטחוני והן הבריאותי) אשר הוגשו מטעם הצדדים וקבע, כי הסכנות עליהם הצביע הנתבע לא יכולות להוות מכשול לנסיעת האם עם הילדים לגאנה.
אמנם, יש סיכונים בנסיעה אולם כאמור לעיל, ניתן להיערך לקראתה ולנקוט באמצעי זהירות, וכאשר על כפות המאזניים מונח שלומם הרגשי והנפשי של הקטינים לעומת סכנות האורבות להם בחיים הפיזיים (אפילו בארץ) יש להעדיף את טובתם של הקטינים הרגשית והנפשית.