כליאת קטינה באגף של בוגרות

1. מדובר בבקשה לפי סעיף 13 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971.

2. הכלל הינו כי קטין יוחזק במעצר בבית מעצר מיוחד לקטינים או באגף נפרד לקטינים. תכליתו של כלל זה ברורה לחלוטין. השיקול השיקומי בעניינם של קטינים הוא בעל משקל רב ולעיתים - מכריע, ועל כן ראוי ורצוי הוא כי קטינים לא יתרועעו במתקן מעצר עם בגירים, דבר העשוי לסכל את תהליך שיקומם, ועשוי להעמיק את מעורבותם בעולם העברייני.

3. על אף זאת מצא המחוקק, בעניינן של קטינות בלבד – לאפשר את מעצרן יחד עם בגירות, בהתמלא תנאים מסויימים, המפורטים בסעיף 13(ב1) לחוק. כלל זה הינו חריג לכלל הפרדת הקטינים, והוא נובע מהמלצות ועדת כב’ השופטת רוט - לוי בה הומלץ לחוקק את ההוראה.

4.הכלל הרחב הוא כי קטין יוחזק בהפרדה מלאה מבגיר. החריג היחיד לכך הוא כי כאשר בית המשפט השתכנע שטובתה של קטינה מחייבת את כליאתה באגף אחד עם בגירים, ואין בכך סיכון עבורה.

5. סעיף 13(ב1)(3)(א) לחוק קובע כי הגורם המוסמך להודיע לבית המשפט הודעה מהסוג האמור יהיה "מנהל בית הסוהר". מכאן עולה כי מי שמוסמך על פי החוק ליתן אישור כאמור הינו מנהל בית הסוהר בלבד, או מי שניתנו לו סמכויות של מנהל. לא נקבע בחוק כי סגנית מנהל בית סוהר – מוסמכת ליתן אישור כאמור, ומכאן שאין לה סמכות כזו.

6. התוצאה היא כי האישור שצורף לבקשה ניתן שלא בסמכות, הוא בטל ואין להתייחס אליו.

7. רק נימוקים שבטובתה האישית של הקטינה, נימוקים הנובעים מתוך אישיותה של הקטינה ככזו, יצדיקו כליאתה עם בגירות. זהו הרציונל של המלצות ועדת רוט – לוי אשר אומץ בחקיקה.

8. נימוקים הנובעים מהיעדר מקום או מיקום, אשר תוצאתם המתחייבת הינה יצירת קושי לקטינה - אינם יכולים לבוא במנין השיקולים.

9. ביהמ"ש לא השתכנע כי טובת הקטינה מצדיקה את בטול ההפרדה וכליאתה יחד עם בגירות.

10. הבקשה נדחית.