מאת עו"ד שירה ברק

 

לעיתים קרובות אנו נשאלים לגבי הסכם בדבר ירושה של אדם שנעשו בחייו של אדם. לפי סעיף 8 לחוק הירושה, הסדרים כאלו אם נעשו בהסכם בכתב או בעל-פה הינם בטלים וכך גם הסכם על ויתור חלק בירושה, כלומר, כל עוד מדובר בהסכם עם מחיים, ההסכם מבוטל. לעניין זה קובע סעיף 8 לחוק הירושה כי:


"הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו – בטל".


לפיו כוונת הצד המוריש היא לקבוע הוראה שנכס מסוים יועבר לבעלותו של פלוני לאחר פטירתו. סעיף 8(א) לחוק הירושה דן בהסכם בין יורשים ליורש ובינם לבין עצמם. בכל אספקט שבו מעורב המוריש ו/או יורש, חל סעיף 8(א) לחוק הירושה.


המילה ירושה מתייחסת לדבר ירושתו של אדם וסעיף 8(א) דן בהסכמי ירושה ועיזבון. עם זאת, ההגבלה אינה חלה על הסכם החל על עזבונו של אדם. הווה אומר, שכל עוד מדובר בנכסים השייכים לעיזבונו של אדם והוגדרו כך עוד בהיות אותו אדם בחיים, ניתן להחיל הסכם על העזבון.


נשאלת השאלה: כשנרצה לערוך הסכם לעניין של פטירה, איך אפשר לכתוב הסכם בנוגע לעזבון. כיצד נבצע הסדר בו נוכל להתייחס לעזבון וההסכם יהיה תקף ללא בעיה.


בבסיס הסכם שנוגע לעזבון רצוי לבחון איך ההסכם מתייחס לעזבון בלבד.


הפן השני של סעיף 8 לחוק, הינו העברה לאחר פטירה בדרך של מתנה. מתנה שאני מקנה לאחר פטירה, בטלה וההיגיון העמוד מאחורי הרעיון הינו ברור. אם רושמים הסדר כגון העברת בעלות בנכס, כך שכל עוד האב בחיים הבן מתגורר בדירה, הבעלות בדירה לא תעבור אולם הבעלות בדירה תעבור לאחר פטירה וכל זכויות הבעלות יועברו לעזבון.


אם אנו רוצים להבטיח שהדירה שלי תועבר לבן שלי לאחר פטירה, צריך לעשות זאת בדרך של צוואה. צוואה יכול שתעשה בכתב, בפני עדים או בפני נוטריון. בצוואה ניתן גם להתייחס למניות בחברה והגדירן כזכויות אשר פוקעות עם פטירה ואז מדובר במסגרת שיש בה איון ולא העברה וכדי שלא יהיה מדובר בהעברה, כדאי להסדיר זאת בהסכם העברה – העיקר שנעשה בתום לב. הסכם מאין יהיה תקף אך ורק כאשר הוא נעשה בתום לב והוא מיצג אינטרס כלכלי בריא.


ראשית, כל אדם רשאי לעשות הסכמים. הרציונל העומד מאחורי סעיף לחוק הינו שלא מוסרי וראוי שאדם יעשה עסקאות בירושה. בהצעת החוק נכתב כי ישנן אפשריות לעריכת הסכמים בדבר ירושה אך יש מגבלות. יש אפשרות להכין הסכם כזה אך ההסכם צריך להיות בצורה של צוואה. אכן קיימת אפשרות בין בני משפחה, לקיים ולבצע הסכמי ירושה.

 

המחוקק סבר שאדם אינו יודע את ימיו. אדם עלול למסור את השליטה לאדם אחר ואם עולה החשש כי לא תהיה לו אפשרות לחזור בו, ניתן לשנות צוואה. המחוקק מבחין מחד בין ירושה לבין עזבון, אם אדם עתיד לרשת נכס - האיסור הוא שלא ניתן להתנות על זכות כזו וסעיף כזה בטל עם זאת אין מניעה מלעשות פעולות בנכסי עזבון.


להבחנה בין שני המקרים של הסכם ירושה שהוא אכן בטל לבין התחייבות חוזית המחייבת את הצדדים לה, גם במידה שלא הושלמו בעוד מעניק הזכויות בחיים, נקבעו בפסיקה המבחנים הבאים :


א. כאשר מדובר בהסכם לפיו הזכויות עוברות לצד ג' והדבר לא יצא לפועל, ובינתיים נפטר מעניק הזכויות, ניתן לראות בכך "התחייבות לעשות עסקה" במובן סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין. התחייבות זו מחייבת את היורשים, בתנאי שניתן ללמוד מלשון ההסכם כי העברת הזכויות הייתה סופית ונותן הזכויות היה רשאי לחזור בו מההעברה.


ב. כאשר ברור מלשון ההסכם שהעברת הזכויות תצא לפועל רק לאחר מות הנותן – ההסכם בטל.


ג. הסכם בין יורשים שנערך בטרם זכו בחלקם בירושה, אשר הותנה בכך שההתחייבות תכנס לתוקפה כאשר היורשים יזכו בירושה, הנו תקף. אין לקבוע בהסכם שכזה כי יורש אחד מוותר לטובת יורש אחר, שכן יש בכך משום קביעת סדרי הורשה אשר מנוגד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה. ברם, אם מי שעשוי להיות יורש בעיזבון מסוים, מתחייב כלפי צד ג', בין אם הוא יורש ובין אם הוא עשוי להיות יורש, להעביר את חלקו בירושה, יש להתחייבות זו תוקף מחייב וניתן לממשה אם וכאשר אותו יורש זוכה בירושה.


לסיכום דבר, כאשר מדובר בזכויות קנייניות או מעין קניניות שהנן זכויות חכירה, העברת זכויות חכירה בחייהם של בעלי הזכות, תעשה בהתאם לקבוע בחוק המקרקעין. העברת זכויות חכירה לאחר מות המעביר, תעשה בהתאם להוראות חוק הירושה. יחד עם זאת, העברת זכות החכירה תעשה בכפוף להוראות הקבועות בחוזה החכירה.