דקירה בסכין - ענישה

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פלילי: 001095/07

בפני:
כב’ השופטת מוניץ נחמה
תאריך:
04/05/2008

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ א ש י מ ה

נ ג ד

XXXXXXX

ע"י ב"כ עו"ד
קייס סלאימה
ה נ א ש ם

נוכחים:
מטעם המאשימה: עו"ד דלית שרון

מטעם הנאשם: עו"ד קייס סלאימה

הנאשם: בעצמו

גזר - דין

XXXXX (להלן: "הנאשם"), הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 333 יחד עם 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

מן העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 8/7/07, סמוך לשעה 10:00, בילו הנאשם וידידתו בחוף דקל שלשפת הכנרת (להלן: "החוף"). XXXXXX (להלן: "המתלונן"), הגיע לחוף כשהוא נוהג במשאית העבודה שלו. יחד עמו היה XXXXX (להלן: "יוסף"). השניים ירדו מן המשאית לחוף ואכלו את ארוחתם. יוסף הלך חזרה למשאית ואילו המתלונן ניגש לנאשם וידידתו אשר ישבו בקרבת מקום. בין הנאשם למתלונן התפתח דין ודברים שנתפתח לקטטה, במהלכה שלף הנאשם סכין ודקר באמצעותה את המתלונן מספר פעמים בגב וברגל.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן פצעי דקירה בחזה מצד שמאל, דקירה בבית השחי מצד שמאל, דקירה בגב התחתון ודקירות בירך וברגל שמאל, וחתכים בזרוע. המתלונן נזקק לטיפול ואושפז בבית החולים למשך עשרה ימים, שבסיומם הומלץ על חופשת מחלה למשך שבועיים.

הנאשם כאמור הודה מיד בהזדמנות הראשונה ועוד במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לאחר שכתב האישום תוקן והנאשם חזר בו מן הכפירה.

לבקשת הנאשם הוזמן תסקיר קצין מבחן בטרם טיעוני הצדדים לעונש. יודגש עוד, כי הטיעון לעונש נדחה מספר פעמים הן לבקשת קצין המבחן והן לבקשת הנאשם.

תסקיר קצין המבחן:

[א] תסקיר ראשון בענינו של הנאשם הוגש ביום 4/10/07, ממנו למדנו כי הנאשם מוכר מחקירה קודמת. הנאשם כבן 26, רווק, בן למשפחה נוצרית תושבת נצרת. המשפחה מונה זוג הורים וארבע ילדים. הנאשם סיים 11 שנות לימוד. נשירתו מהלימודים נבעה מחוסר מוטיבציה. לאחר נשירתו עסק בעבודת נגרות כדי לסייע לאביו שהינו נג במקצועו. לאחר חמש שנים החליף מקצוע והתחיל לעבוד במסגרות. מספר חודשים לא עבד עקב פציעתו בתאונת דרכים. סמוך למועד הסתבכותו זו חזר לעבודה.

לדברי האב, אשר התקשה להשלים עם הסתבכות בנו, נובעת ההסתבכות מפזיזות וחוסר שיקול דעת. מיד עם היוודע דבר האירוע חיפש האב דרך לערוך סולחה עם משפחת המתלונן. הוא נפגש יחד עם כמה מכובדים ועם משפחת המתלונן.

הנאשם אישר את האמור בכתב האישום, וטען כי המתלונן וחברו הם אלה שייזמו את הריב ואף איימו עליו ורצו לקחת בכח את חברתו. תחילה טען, כי המתלונן איים עליו בסכין שבמהלך הקטטה הצליח לקחת אותה ממנו, אולם לא יכול היה לשחזר כיצד. הודה כי דקר את המתלונן בסכין.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, חשש מתוצאות המעשה על תדמיתו. יחד עם זאת, הנאשם לא יכול היה להבין את יכולתו להתנהגות כה אלימה.

קצין המבחן סבר, כי הנאשם הינו בעל יסודות חיוביים אשר מנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי המבוסס על הרגלים ונורמות עבודה, והינו בעל נתוני אישיות חיוביים. יחד עם זאת, קצין המבחן התרשם, כי הנאשם מופנם וקשה לו לשתף אחרים ברגשותיו. קושי זה אינו נובע, להערכת קצין המבחן, מנסיונו של הנאשם להכחיש את האחריות שלו לפגיעה במתלונן, אלא נובע מכך שהנאשם אינו מצליח לעכל את מצבו ולהתמודד עם הפן התוקפני באישיותו. הנאשם סובל מתגובת הלם וחרדה ברמה כה גבוהה, אשר אינה מאפשרת לו לעמוד מול התנהגותו ולהתמודד עמה ברמה הפנימית. לפיכך, התאפיינו השיחות עימו בהסתגרותו ושתיקתו.

קצין המבחן ביקש לפיכך, להעמיק הכרות עם הנאשם ולהמשיך בשיחות עמו, לפיכך נתבקשה דחיה.

[ב] תסקיר משלים נוסף הוגש ביום 30/12/07, ממנו עולה, כי קצין המבחן המשיך בחקירה ואף ניסה לבדוק אפשרות של הליך גישור. המתלונן נמנע מלהגיע לפגישות.

הנאשם המשיך בשיחות קבועות של פעם בשבוע, אולם קצין המבחן שב והדגיש כי התרשם שהנאשם הינו בעל יסודות חיוביים המנהל אורח חיים נורמטיבי. יחד עם זאת, בשעת משבר ולחץ הנאשם מתקשה להתמודד בצורה יעילה ונוטה להתנהגות תוקפנית קיצונית, כפי שבאירוע הנדון. יחד עם זאת, הנאשם מתקשה לשאת באחריות למעשיו ולהכיר בפן האלים שבהתנהגותו.

ממהלך השיחות התרשם קצין המבחן מכך שקיימת אצל הנאשם יכולת של תובנה והתבוננות וגם נכונות לעבודה עצמית. לפיכך, נתבקשה דחיה נוספת.

[ג] תסקיר נוסף הוגש ביום 16/3/08, ממנו עולה כי הנאשם המשיך ושיתף פעולה עם קצין המבחן, והביע חשש וחרדה, עקב מעורבותו בעבירה הנדונה. יחד עם זאת, הדגיש הנאשם, כי לולא התגרותם של המתלונן והתנהגותו פורצת הגבולות ניתן היה למנוע את האירוע.

הנאשם גדל בבית נורמטיבי אשר סיפק לו את צרכיו הרגשיים והפיזיים. הנאשם התקשה להתחבר לחלקים התוקפניים והפגין קושי לקבל אחריות. לפיכך נשאר סגור ולכוד ברבדים הקורבניים שבאישיותו.

קצין המבחן התלבט בגיבוש המלצה וסבר כי מחד גיסא הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ועל כן שליחתו למאסר בפועל יכול שתביא להשלכות קשות ולהדרדרות קשה במצבו. מאידך גיסא, בשל הקושי של הנאשם להתבונן אל חלקו התוקפני ובעקבות הצהרתו שעשה טעות. בכך מקיף עצמו בהגינות. לפיכך נמנע קצין המבחן מכל המלצה.

טיעוני הצדדים לעונש:

[א] ב"כ המאשימה טען כי הנאשם אשר הודה מיד בתחילת ההליך המשפטי הינו צעיר לימים, אשר הספיק לצבור לחובתו הרשעות קודמות, הכוללות עבירת סמים והרשעה בתקיפת שוטרים, איומים והעלבת עובד ציבור. מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהינו בר הפעלה מת.פ 3169/06, של בית משפט שלום בנצרת (הוגש לבית המשפט), לא הניע את הנאשם מלעבור עבירה כה חמורה. האישום הנוכחי מהווה הסלמה במעשיו של הנאשם.

בין הנאשם למתלונן לא היתה כל הכרות קודמת, אלא בין ידידת הנאשם למתלונן היתה הכרות קודמת. על רקע זה התפתח דין ודברים בין הנאשם למתלונן ובמהלכם נשלף הסכין והנאשם אחז בה ודקר את המתלונן לפחות שש דקירות בכל חלקי גופו, כולל בחזה, בבית השחי, בגב תחתון, בירך וברגל שמאל, מעשיו של הנאשם נעשו באכזריות תוך שהוא חזר ודקר את המתלונן פעמים הרבה. המתלונן נזקק לעשרה ימי אשפוז ולטענתו לא שב לעבודתו.

גם מתוך תסקירי המבחן וגם מעדות אביו של הנאשם, נראה כי הנאשם לא בחר ללכת בדרך הנומרטיבית בה בחרה משפחתו כולה. על אף שהתסקירים שהוגשו בעניינו ארוכים וממצים תוך כדי כך שקצין המבחן נתן לנאשם הזדמנות שוב ושוב, נעדר התסקיר כל המלצה. מדגיש את החומרה שבשימוש בסכין לשם פתרון סכסוך ומתריע מפני קלות העונשים אשר אין בהם כדי להרתיע ממנהג חמור ופסול זה. יש להעניש בחומרה את כל מי ששולח יד לפגוע בגופם של אחרים. הענישה הקלה, ההתחשבות לה זכה הנאשם בבית המשפט עד כה, לא נוצלה על ידו כמנוף לתקן דרכיו, אלא ההיפך התפרשה כרשות להמשיך בדרך נלוזה זו.

לפיכך, ביקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר ארוך וממושך אשר ירחיק נאשם מסוכן זה מן החברה, ויתן מענה לשיקולי הגמול. מבקש להפעיל המאסר המותנה באופן מצטבר. לפסוק פיצוי למתלונן ולקבוע קנס.

[ב] הסניגור הדגיש בטיעוניו לעונש את העובדה, כי מייד לאחר התיקון המשמעותי שבכתב האישום, הודה הנאשם בהזדמנות הראשונה. נסיבות האירוע מלמדות על הנאשם, כי אינו האדם המתהלך עם סכין מוכן לשליפה. אלא את האירוע יזם המתלונן בכך שהחל את הויכוח עם הנאשם וידידתו, איתה ישב בחוף הכנרת בפעם הראשונה להכרותו עימה, כפי שאף עולה מכתב האישום המתלונן הוא זה שהיה פרובוקטיבי.

באשר להמצאות הסכין בידו של הנאשם, טען הסניגור כי גם בכתב האישום לא נאמר שבידי הנאשם היה סכין קודם לאירוע, אלא נאמר "שלף". לטענת הנאשם הסכין התגלגלה לכך ותוך כדי המריבה הנאשם מצא עצמו עם הסכין בידו. הנאשם אף לא הואשם ולא הורשע בעבירה של אחזקת סכין.

יש לזקוף לזכות הנאשם את ההודאה ואת העובדה ששיתף פעולה עם קצין המבחן. על אף שבסופו של דבר לא ניתנה המלצה טיפולית, הרי זאת אך בשל העובדה שהנאשם כל כך מופנם שאינו יכול להפתח לטיפול. על כן ולאור התסקיר האחרון פנה הנאשם לקבלת טיפול פסיכולוגי כדי לסייע לו להפתח. הסניגור אף ביקש לדחות הטיעון לעונש על מנת להשלים את הטיפול שבו החל אך ימים ספורים לפני מועד הטיעון לעונש, אלא שבקשתו נדחתה.

הסניגור הדגיש, כי התסקירים שהוגשו בעניינו חיוביים וכי קצין המבחן סבור ששליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח תביא להידרדרות קשה במצבו.

אביו של הנאשם עשה כל שביכולתו לגרום לסולחה בין משפחת הנאשם למשפחת המתלונן, אלא שהענין לא הסתייע בשל ויכוח על סכום הפיצוי (ראה עדות האב כעד אופי).

יש לזקוף לזכות הנאשם את גילו הצעיר ואורח חייו הנורמטיבי בדרך כלל, ואת משפחתו הנורמטיבית. יש לתת דגש ומשקל יתר בעת הענישה לגילו הצעיר ולפן השיקומי, כדי להחזיר הנאשם לחיק החברה שהרי זהו אינטרס ציבורי.

מסכים לפיצוי המתלונן כחלק מרכיבי העונש. מבקש לאמץ את הנאמר בתסקיר.

אביו של הנאשם העיד כעד אופי וציין את השינוי שחל בנאשם מאז העבירה ומאז שהוא שוהה במעצר בית תחת השגחתו, הנאשם התבגר ונטל אחריות.

שני הצדדים הגישו אסופת פסיקה אשר לטענתם משקפת את רמת הענישה הנהוגה במקרים כאלה.

שיקולי ענישה:

תחילה אציין, כי כל אחד מן הצדדים הגיש מטעמו אסמכתאות אשר לטענתו תומכות בטענתו באשר לרמת הענישה האפשרית והמקובלת במקרים דומים. אומר מיד שאין מקום לאבחן הענישה שהוטלה בפסיקה שהוגשה בשל כך שבמקומותינו נוהגת שיטת הענישה האינדיוידואלית, על פיה בוחן בית המשפט את נסיבותיו של כל מקרה הבא לפניו תוך היזקקות למדיניות הענישה אשר הותוותה על ידי בית המשפט העליון.

באשר לאופי וחומרת התופעה, אמר בית המשפט העליון בע"פ 7365/06, 7520/06, פלוני נ’ מדינת ישראל, בגזר דינו מיום 20/11/06, מפי כב’ השופטת ד’ ברלינר, את הדברים הבאים:

"מה לא נאמר על תופעת הסכינאות, על האיום שהוא מהווה לחברה ועל הצורך להדבירה. הולך נער ברחובה של עיר, כל חטאו מצטמצם לכך שהקדים שלום למערער ועל כן הוא מוצא עצמו על שולחן הניתוחים בבית החולים לאחר שהמערער פעל כפי שפעל. צודקת המדינה כאשר היא אומרת שדווקא חוסר הפשר הסתמיות של המעשה משווים לו גוון מאיים ומצמרר במיוחד, שהרי לא ניתן להתגונן נגד אלימות סתמית ואכזרית מסוג זה".

ברור, כי הקלות הבלתי נסבלת של שליפת הסכין כאמצעי שותף לכל ריב סתמי ככל שיהיה, דורשת החמרה בענישה כחלק ממלחמה כוללת באלימות שפשטה בחברתינו. מעשים כאלה חותרים תחת הסדר החברתי והמרקם העדין שבין חברי החברה כולה. התנהגות אלימה חסרת שיקול דעת וחסרת הבנה והתחשבות בזולת, אף אם אינו נוהג מנהג של נימוס וכבוד, יש לשרש ולמגר. דרך זו אינה שייכת לבני תרבות ואין בה אלא להצביע על חוסר תרבות, חוסר כבוד, חוסר התחשבות בזולת וחוסר ערך חיי אדם. אדם הנוטל סכין בידו ותוקע בגופו של אחר צריך לצפות לנזק חמור וקשה בגופו של האחר. דבר זה גרום לשבר קשה בחייו שלו עצמו בשל העונש שיוטל עליו. כן צריך הוא לצפות לנזק הקשה בחיי הנדקר ובני משפחתו.

על אף שמוכנה אני להניח לטובת הנאשם, וכך אף עולה מכתב האישום, כי המתלונן הוא אשר ניגש אל הנאשם וידידתו ויצר את את המצב המסוכן שבגינו התפתחה התגרה, עדיין אין בכך כדי להצדיק שימוש בסכין. אולם, יש בכך כדי להסביר את הנסיבות שהביאו להתפתחות הקטטה והאירוע כולו. יחד עם את, יש לראות בשימוש שעשה הנאשם בסכין מעשה שאין לו מקום בחברה מתוקנת. מעשים כאלה יש להוקיע על מנת לשמור על זכותם האלמנטרית של חברי החברה כולה לחיים, תוך שמירה על שלמות גופם ונפשם, גם אם גרמו למצב המסוכן.

אלא שעל אף זאת, אין אנו פטורים ממתן משקל נכבד וממשי לסיכויי הישנות המעשים, סיכויי השיקום של הנאשם, נסיבותיו האישיות, נסיבותיו המיוחדות של האירוע ומכלול השיקולים, תוך עריכת איזון ביניהם כדי שיביאנו אל התוצאה הרצויה והמאזנת בין כל השיקולים.

באשר למטרות הענישה נאמר:

"לענישה מטרות מגוונות מהן תועלתית – הרתעה כללית ואישית, מניעה, שיקום וחינוך, ומהן מטרות שעניינן הגשמת דבר ללא שאיפת תכליתיות מעשית – תגמול והוקעה. התגמול כמטרת ענישה, מיועד לשקף את היחס הראוי בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש ואת הוקעתה של החברה את מעשה העבירה וסלידתה ממנו ... בקביעת העונש על בית המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל ראוי, ההולם את נסיבות המקרה" (ע"פ 3031/98 פלוני נ’ מדינת ישראל פ"ד נה(3) 577).

מכאן שעליי להביא במנין שיקוליי את השיקול ההרתעתי והתגמולי החשוב כל כך לקיומה של חברה מתוקנת, כדי שאזרחיה יוכלו לחיות תוך שמירה על שלמות גופם, גם במצב בו התעורר ויכוח או אפילו קטטה, מבלי שיהיו חסופים לדקירות סכינים בגופם. ענישה תגמולית והרתעתית צריך שיהיה בה מסר ברור וחד משמעי, כי הנוהג באלימות תוך החדרת סכין בגופו של אחר וגורם לו חבלה של ממש, יענש במיצוי הדין. אולם עוד למדתי, כי במסגרת שיקולי הענישה עליי להתייחס גם אל הגורם השיקומי – חינוכי של העבריין הספציפי, תוך התחשבות בכל נסיבותיו האישיות.

אודה כי במקרה זה שלפניי התלבטתי לא מעט, מהו העונש הראוי לו לנאשם זה אשר נקלע שלא בטובתו וכנראה אף לא ברצונו לאירוע מצער, שהוא אף לא היה הגורם שהצית את האירוע. אולם יחד עם זאת, הוא היה זה אשר דקר בסכין שלא הוברר עד תום מהיכן הגיעה לזירת האירוע. יוצא איפוא שהנאשם הוא זה שהשתמש בסכין ודקר בגופו של המתלונן פעמים מספר. כדי להגיע לאיזון הנכון לשם רמת הענישה ראויה, יש לסקור את הנסיבות לקולא אותן יש להביא במנין השיקולים לענישה:

א. הנאשם צעיר, כבן 26 שנים, בן למשפחה נורמטיבית, בתחילת דרכו.

ב. מתסקיר קצין המבחן עולה שהנאשם נהג בדרך כלל באורח חיים נורמטיבי, התמיד בעבודה והיה בן משפחה מסור.

ג. לנאשם עבירות קודמות, אחת משנת 2001, בגין עבירת סמים לצריכה עצמית, בגינה נגזר דינו ללא הרשעה, והעבירה השניה בגין תקיפת שוטר משנת 2006, בגינה הוטל על הנאשם עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים. מאסר על תנאי זה הינו בר הפעלה בעניין הנדון. הנאשם לא ריצה מאסר מכל סוג שהוא.

יחד עם זאת, ברור כי עברו של הנאשם איננו מכביד כלל, הגם שהיה מעורב בעבירת אלימות כנגד שוטר.

ד. הנאשם הודה מיד בהזדמנות הראשונה וחסך בכך העדת המתלונן וכן זמן שיפוטי.

ה. הנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו והתמיד בקשר עם שרות המבחן ושיתף עימם פעולה ככל שנתבקש.

ו. הנאשם אף הבין כי טיפול קצין המבן לא יועיל, לכן פנה לטיפול פסיכולוגי פרטי.

ז. בתסקיר קצין המבחן עולה, כי הנאשם לא גיבש דפוסים עבריינים והתנהגותו היא בדרך כלל נורמטיבית והוא הביע חרטה על מעשיו וחשש מתוצאותיהם.

ח. משפחת הנאשם ביקשה לערוך סולחה עם משפחת המתלונן. למרות מאמציהם לא עלה הדבר בידם.

ט. הנאשם הביע הסכמה לפצות את המתלונן במסגרת רכיבי הענישה.

י. הנאשם שהה במעצר בית מלא תקופה ארוכה ושמר על הכללים. לאחר מכן שב לעבודה בפיקוח ושהה במעצר בית חלקי.

יא. אני מקבלת את דברי אביו של הנאשם, כי הנאשם בגר ומאז מעצר הבית עשה דרך ארוכה.

מניתי להלן את כל אותן נסיבות שיש לזקוף לזכות הנאשם בעת השיקולים לעונש, אל מול חומרת העבירה והאינטרס הציבורי שבשליחת מסר ברור לשם מניעת התופעה האלימה של שימוש בסכינים. למרות כל השיקולים לזכותו יש מקום להטיל על הנאשם מאסר בפועל בפרט בשים לב לכמות הדקירות הרבה והנזק הרב שנגרם למתלונן.

לפיכך, ולאחר ששקלתי וערכתי איזון בין כל השיקולים, אני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

[א] 8 חודשי מאסר בפועל – בניכוי ימי המעצר.

[ב] 12 חודשי מאסר על תנאי לשמך 3 שנים, התנאי יחול על עבירות אלימות למעט תקיפה סתם ואיומים.

[ג] אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת.פ 3169/06, של בית משפט שלום בנצרת, ביום 27/11/06, כך שארבעה חודשים מתוכו ירוצו בחופף וחודשיים ירוצה במצטבר.

סה"כ ירצה הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל.

[ד] הנאשם ישלם למתלונן פיצוי בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מיום שחרורו.

[ה] בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להטיל על הנאשם קנס.