במסגרת הנחיה 2.5 נקבע כי כאשר מדובר בתלונות הנוגעות לעבירות של מין ואלימות במשפחה יש להימנע מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדות סותרת, וכן כי רק במקרים חריגים ינוהל הליך פלילי כנגד המתלונן. כתוצאה מכך מי שהגיש תלונת שווא הנוגעת לאלימות במשפחה זכה למעין חסינות בפני החוק.


השפעתה ההרסנית של הנחיה 2.5


כתוצאה מכך הפך השימוש בתלונות השווא לזמין ולבלתי מאיים לכל מי שחפץ בכך במסגרת הליכי גירושין שכן מדובר ב"מילה כנגד מילה" של הצדדים אשר גם כך קשה להוכחה, והמתלונן יודע כי גם במידה ויחזור בו מעדותו או שיתברר כי מדובר בתלונת שווא - לא יאונה לו כל רע. תלונה על אלימות אינה דבר של מה בכך. מעבר להרחקה מיידית של המואשם מביתו, הדברים עלולים להגיע לידי מעצר וכתב אישום, וכתוצאה מכך "זוכה" המואשם לרישום פלילי, (וכן, קיימים מקרים בהם אדם זוכה לרישום פלילי על לא עוול בכפו).


לצערי הרב במסגרת עיסוקי כעו"ד לענייני משפחה נתקלתי בתופעה מטרידה: מצד אחד תלונות שווא רבות ומקוממות המוגשות כנגד גברים, ומן העבר השני נשים אשר באמת נתונות לאלימות ולטרור חוששות מאוד להתלונן במשטרה פן לא יזכו להגנה ראויה והולמת שכן מדובר ב"עוד תלונה" אחת מבין תלונות רבות אחרות. תלונות השווא המוגשות למשטרה יוצרות זילות ועומס מיותר על המערכת אשר לעיתים אינה יכולה להתמודד כראוי עם המקרים האמתיים הדורשים טיפול.


יוצא מכאן כי שני הצדדים מפסידים: הגברים שכנגדם מוגשות תלונת השווא ועולמם חרב עליהם, והנשים שסובלות באמת ובתמים מאלימות וזקוקות להגנה.


האם שינוי הנחיה 2.5 יפתור את בעיית תלונות השווא?


ביום 21/3/2016 עודכנה כאמור ההנחיה הבעייתית כך שגם במקרים של תלונות בענייני מין ואלימות יש לשקול בחיוב פתיחה בחקירה והעמדה לדין, בכפוף לשיקולים שונים המפורטים בהנחיה.


אפשר ותיקון ההנחיה ויישומה בפועל על ידי הגופים הרלוונטיים יצמצם את התופעה הנלוזה של תלונות השווא במסגרת הליכי הגירושין, וטוב שכך, אך תהא זו תמימות לחשוב שעדכון ההנחיות ימגר לחלוטין את התופעה החמורה והכעורה.


חשוב להבין כי תלונות השווא המוגשות במסגרת הליכי גירושין אינן נובעות מיצר נקמנות, אלא מתהליך טקטי קר ומחושב שנועד להשיג הישגים משמעותיים במאבק המשפטי. תלונות על אלימות במשפחה מביאות בשלב ראשון "רק" להרחקת הגורם "האלים" מן הבית, אך עלולות בהמשך להשפיע באופן דרמטי הן על תוצאות הליכי הגירושין בבית הדין הרבני והן על תוצאות הליכי משמורת הקטינים וחלוקת זמני השהות, ולכן יש לצדדים, ובעיקר לנשים, מוטיבציה גבוהה לעשות שימוש בכלי הנקרא תלונות שווא על אלימות.


אז כיצד מתגוננים כנגד תלונות השווא?


במסגרת עיסוקי כעו"ד לענייני משפחה נתקלתי לא פעם במקרים בהם צד נקט בהתגרויות ובפרובוקציות בוטות ומכוונות אשר נועדו לגרום לצד השני להגיב בחריפות, וזאת על מנת שתהיה ראיה המבססת את הטענה בדבר אלימותו של אותו צד. התפרצות חד פעמית כזו בשל התגרות מכוונת- הופכת להקלטה ולראייה בידי הצד המאשים - והמואשם ניצב בפני בעיה כשאינו יכול להוכיח את חפותו וכי הדברים הוצאו מהקשרם.


כך, משפט פשוט שנאמר ברגע של כעס הופך מיד לאיום, והטחת ספר בשולחן הופכת להשלכת חפצים, שלא לדבר על המצאות בעניינים שלא היו ולא נבראו.


אם אתם מצויים בהליך גירושין, או שוקלים הליך גירושין, מומלץ לנקוט באמצעים הבאים:


א. ככל שמתאפשר, ולאחר התייעצות באשר למצבכם הספציפי עם עו"ד המתמחה בגירושין, שקלו הפרדת מגורים בהקדם האפשרי.


ב. היו ערניים לפרובוקציות של הצד השני - והשתדלו לשמור על קור רוח והתעלמו מהתגרויות. זכרו - קיימת אפשרות סבירה כי הצד השני מקליט אתכם ומחכה למוצא פיכם על מנת להגישו כ"הוכחה" למשטרה. עצה זו יפה כמובן גם בעניין ווטסאפים, אס.אמ.אסים וכל אמצעי התקשרות אחר.


ג. הקליטו שיחות טלפון ומפגשים בינכם לבין הצד השני, זה מותר. מה שאסור על פי חוק הוא להקליט שיחה או מפגש שאתם אינכם חלק בו (האזנת סתר). שמרו התכתבויות במייל, ווטסאפ וכל אמצעי תקשורת אחר. הקלטות והתכתבויות אלה עשויות לסייע לכם במידה ותאלצו להתייצב בפני חוקר המשטרה.


ד. השתדלו לא להישאר ביחידות עם הצד השני. וודאו ככל האפשר שתמיד יהיה מישהו נוסף נוכח בכל מפגש בינכם, קצר ככל שיהיה. זכרו, למרבה הצער בני משפחה של הצד השני עשויים במקרים מסוימים לסייע ב"תפירת התיק" או סתם יעדיפו לא לזכור את פרטיו המדויקים של האירוע.


ה. במידה ואינכם מתגוררים בבית ומגיעים לאסוף את הילדים, בקשו לאסוף את הילדים בכניסה לבניין או הגיעו בחברת מלווה נוסף כגון בן משפחה או חבר. במידה ואין אפשרות כזו ואתם מגיעים בגפכם - השתדלו לצלם או להקליט את האירוע.

 

כל הזכויות שמורות לעו"ד הילה בורנשטיין