ישנן תאונות עבודה רבות שנגרמו עקב שימוש לא זהיר בסולם על ידי העובד. על פי ההלכה המשפטית, נפילה מסולם או החלקה ממנו היא חלק מסיכוני העבודה שאין באפשרות המעסיק למנוע. סיכון זה נובע מאופי העבודה. לרוב, למעביד לא תקום אחריות עקב הפגיעה שנגרמה כתוצאה מהנפילה. אולם, מהו הדין כאשר העובד נפגע בעת שעבד על סולם גבוה במיוחד? שאלה זו נדונה בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונה ביום 02.09.98, בעת שעבד כעובד בחברה הנתבעת. באותו יום, התובע הסיר מספר כבלי חשמל שהותקנו על ידי הנתבעת. לצורך כך, הוא נדרש לטפס על סולם בגובה של 5.70 מטר. הסולם ניצב על הקרקע. בעת שהתובע עסק בפירוק הכבל, הוא ניתק חוט שהיה מחובר על קיר המבנה ממול. החוט ניתק ממקומו והתובע נפל לקרקע, עם הסולם. כתוצאה מכך, הוא נפגע בשתי רגליו ונותר נכה לצמיתות.
טיעוני הצדדים
לטענת התובע, הגורם לתאונה היה התרשלותה של הנתבעת. שכן, היה על האחרונה להזהירו מפני שימוש לא נכון בסולם ולהדריכו כיצד ראוי להשתמש בו. בנוסף, נטען שהנתבעת לא סיפקה לתובע אמצעי בטיחות ולא השגיחה על עבודתו. התובע הוסיף וטען שהנתבעת העסיקה אותו שעות רבות בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. משכך, הוא תבע פיצוי בגין נזקיו.
מנגד, הנתבעת הכחישה את המעשים שיוחסו לה, ואת נזקו של התובע. לטענתה, היא לא התרשלה ולא הייתה לה שליטה על הגורם לקרות התאונה. זאת מאחר שהתאונה הייתה בלתי צפויה או נמנעת. הנתבעת הדגישה שסביבת העבודה שסופקה לעובדים הייתה בטוחה וניתנו הדרכות כיצד להשתמש בסולם בבטחה. לא זו אף זו, התובע צויד באמצעי בטיחות בעת עבודתו, כנדרש בחוק. לשיטת הנתבעת, רשלנות התובע הוותה את הגורם המרכזי לקרות התאונה מאחר שהאחרון הציב את הסולם בצורה לא בטיחותית מבלי לחזקו באזיקונים, לא שמר על שיווי משקל ופירק את הכבל בצורה שגויה.
התרשלות הנתבעת
בפתח הדיון, השופט קבע שעדותו של התובע הייתה מהימנה ואמינה ולכן, הוא נתן בה את מלוא האמון. משכך, השופט פסק שהתובע נפל לקרקע מהסולם בעת ביצוע עבודת חיתוך הכבלים, וכתוצאה מהטית מרכז גופו מעבר למרכז הכובד של הסולם. הטיה זו נדרשה לצורך חיתוך הכבל, לקביעת המומחה בתחום. בנוסף, השופט פסק שעבודה זו הייתה מסוכנת, בפרט כאשר היא בוצעה בשעת לילה מאוחרת ללא תאורה מתאימה. כמו כן, השופט קבע שהנתבעת לא סיפקה לתובע הדרכה, ציוד ופיקוח מתאים בעת ביצוע העבודה. משכך, היא הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע כמעבידתו.
לטענת הנתבעת, השימוש בסולם בעת העבודה הוא שיצר את הסיכון ולא היה ניתן למנועו. אולם, השופט דחה טענה זו. לשיטתו, לא היה מדובר ב"סולם פשוט" שנפילה ממנו הצביעה על חוסר זהירות של המשתמש עצמו. אלא, היה זה סולם גבוה, והיה על הנתבעת להדריך את התובע כיצד לטפס עליו, לאחוז בו, לבצע את העבודה ולרדת ממנו. יתרה מזאת, השופט ציין שעל פי חוות דעת המומחה מטעם התובע, לא היה ניתן לבצע את העבודה באמצעות סולם פשוט. אלא, היה על הנתבעת לספק לעובדיה מתקן הרמה לצורך חיתוך הכבלים. מאחר והנתבעת לא עשתה זאת, היא העמידה בסיכון את עובדיה שפעלו בהתאם להוראותיה והפרה את חובת הזהירות. לא זו אף זו, הנתבעת חייבה את התובע לבצע עבודה מסוכנת זו לאחר שכבר עבד 15 שעות ברצף. נקבע שתחת תנאי עבודה אלו, לא היה בכוחו של התובע להפעיל שיקול דעת.
כמו כן, השופט פסק שהוכח שהנתבעת הפרה את חובותיה לספק הדרכה לעניין הסיכונים שהיו כרוכים בעבודה. מתן הדרכה זו נדרשה מכוח תקנות ארגון הפיקוח על העבודה, התשנ"ט – 1999. מאחר שחשיבותה של הדרכה זו הייתה רבה, הפרת החובה עלתה לכדי התרשלות של הנתבעת, לפסיקת השופט. באשר להיקף הנזק וגובה הפיצוי שנקבע לתובע, השופט קבע שהאחרון היה זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות ניידות וכאב וסבל. סך הפיצוי שנפסק היה 1,491,481 ₪, ממנו נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשווי 944,422 ₪.
.png)
