בית המשפט נדרש לבחון במקרה זה בקשה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982. במסגרת הבקשה, התבקש בית המשפט להכריע האם ראיות אשר הוצגו בפני שופט המעצרים מהוות חלק מחומר החקירה אשר היה צריך למסור לנאשם. בית המשפט, לאחר דיון במסגרת הנורמטיבית ובתכלית החוק, דחה את הבקשה.
יש לכם שאלה?
הפרשה דנן מתחילה עם הגשת כתב אישום כנגד המבקש ביוני 2006. כתב אישום ייחס לאחרון עבירות קשות וחומרות כגון - רצח ומספר עבירות נשק. על פי כתב האישום, ביום האירוע עצמו ירה המבקש במנוח בחוף הים בחיפה ובכך גרם למותו. נטען כי המנוח לא עשה למבקש מאומה, אלא בילה עם משפחתו בחוף.
הסנגור עתר לקבל לידיו את הדו"חות אשר הוגשו לשופט בהליכי המעצר שהתנהלו בעניינו של מרשו. לדידו, דו"חות אלו הוכנו על ידי חוקרי המשטרה שהיו עדי תביעה. ב"כ המבקש טען כי הדו"חות כללו "רשימה של פעולות חקירה רבות שהיה בכוונת המשטרה לבצע ומכאן נבעה חשיבותם". לטענתו, עסקינן במסמכים אשר היוו את בסיס חומר חקירה, ועל כן קיימת לנאשם זכות לעיין בהם. כמו כן, הסנגור ציין כי עיון בפרטים אלו היה יכול לסייע לו לבסס את טיעוניו בנוגע ל"מחדלי החקירה שהביאו לאי מיצוי החקירה" ו:בדיקת מעורבותם של חשודים פוטנציאלים אחרים". ב"כ הנאשם הפנה להחלטה שניתנה על ידי שופט אחר בסוגיה דומה ובה סווגו מסמכים כגון המסמכים נשוא הבקשה כחומרי חקירה.
מנגד, המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי המסמכים המדוברים לא היוו חומר חקירה כלל. המדינה ציינה כי המסמכים כללו "בסך הכול" סיכומי ביניים של הליכי החקירה ופעולות שהיה נדרש לבצען במסגרת החקירה. לגבי פעולות אלו, המדינה ציינה כי נקבע במפורש בפסיקה שהם לא מהוות חומרי ראייה.
דיון והכרעה
בית המשפט סקר את המסגרת הנורמטיבית במקרה, שהייתה מצויה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הכלל המשפטי שנקבע בעניין זה הוא כי "לרוב, ראיות ומסמכים שהוגשו לשופט המעצרים, אינם מהווים חומר חקירה, וזאת גם אם העיון בהם היה עשוי להביא לתועלת הנאשם". הלכה פסוקה היא כי במסגרת כלל זה נכללו מסמכים כגון:
- דיווחי פעולות חקירה שהיה צריך לבצע.
- סיכומי ביניים של חקירות.
- מזכרים פנימיים בין צוותי החקירה.
עם זאת, בית המשפט ציין כי מדובר בכלל אשר יש לו חריגים. לעיתים, בתי המשפט ערים למצבים בהם הוגשו מסמכים אחרים לשופט המעצרים, מסמכים שבמהותם היוו חומר חקירה. עם זאת, במקרים כגון דא, מוטל על הסנגוריה "להצביע על תשתית עובדתית אשר מעלה חשד לכך שבהליכי המעצר הוגשו מסמכים כאלו". במקרה זה, בית המשפט קבע כי המסמכים אותם ביקש בא כוחו של הנאשם להעביר לידיו לא נפלו בגדר החריגים לכלל.
מדובר אפוא במסמכים אשר רובם כלל סיכומי חקירה ופירוט פעולות חקירה. שלושה מסמכים כללו תשובות קצין משטרה שהופיע בדיון המעצר לשאלות בית המשפט. מסמך אחד כלל התכתבות בין חוקר משטרה למטה הארצי. נקבע כי מסמכים אלו היו שגרתיים ולא היוו חומר חקירה. כמו כן, הסנגור לא הציג תשתית עובדתית שהעלתה חשד לנחיצותם של המסמכים ולהפך, הוא הדגיש כי אלו היו מסמכים "רגילים". למרות זאת, הסנגור טען כי הם היו דרושים לו לשם הצגת מחדלי החקירה.
לא כך מוכיחים מחדלי חקירה
השופט קבע כי לא זו הייתה הדרך להצביע על מחדלי חקירה. ראשית, נטען כי ההלכה המשפטית קבעה בבירור שמסמכים אשר כללו ביצוע פעולות חקירה עתידיות לא היוו חומר חקירה. שנית, הסנגור היה יכול לחקור את עדי התביעה ולשאול אותם בעניין מחדלי החקירה. כמו כן, השופט הדגיש כי שאלת מחדלי החקירה הייתה שאלה שהתבררה בהתאם לנסיבות התיק. הכרעתה נעשתה על ידי השופט, ששמע את טיעוני הצדדים ונחשף לכלל הראיות ובמקרים רבים לא נגזרה מהרישום שהיה או לא בהליך המעצר.
יתר על כן, הסנגור לא הצביע באופן מפורש על מחדל אלא טען לכך בכלליות. בסופו של יום, בדיקת מחדלי חקירה הייתה מחייבת את חשיפתם בפני חוקרי המשטרה על דוכן העדים. השופט טען כי לו לסנגור הייתה ממשית, טוב היה עושה אם היה חושף אותה שעת אחת קודם. שכן, חשיפה מוקדמת הייתה מאפשרת למשטרה לבדוק לעומק את הטענות ויתכן שאף לחקור חשודים אחרים, מה שהיה מוביל לחקר האמת ומשרת את הגנת הנאשם.
לבסוף, השופט הוסיף כי טענות בעניין מחדלי חקירה הושמעו באופן תדיר על ידי סנגורים בבתי המשפט. לו טענתו של הסנגור הייתה מתקבלת, ההלכה המשפטית בעניין חומרי החקירה הייתה מתרוקנת מתוכן לדעת השופט. על יסוד כל אלו, החליט השופט לדחות את הבקשה ובכך קבע כי המסמכים אשר הוגשו לשופט המעצרים לא היוו חומר חקירה.
עודכן ב: 23/01/2012
