הזכות להליך הוגן הוכרה כזכות יסוד של כל אדם במדינת ישראל. משמעותה היא שמהרגע שאדם הופך לחשוד בביצוע מעשה ועד להכרעת דינו, על רשויות החוק להבטיח שהפגיעה בזכויותיו הינה מוצדקת ונעשית לאחר ניהול הליך משפטי הוגן. הלכה למעשה, הזכות באה לידי ביטוי בקביעות שונות כגון: האיסור לנהל הליך משפטי בלא נוכחות החשוד הנאשם, מתן אפשרות לנאשם להגיב על ההאשמות נגדו ולחשוף את כל חומר הראיות, קיומה של חקירה נגדית של העדים והאיסור על קבלת החלטה על ידי שופט בעל עניין אישי או דעה קדומה. דוגמא נוספת לחשיבותה של הזכות להליך הוגן ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט התבקש להחליט האם לאפשר לנאשם לעיין בתסקיר קצין המבחן בעניינה של הנאשמת הנוספת. על פי העובדות, נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבל דבר במרמה. בתחילה, הנאשמים כפרו במעשים שיוחסו להם. לאחר מכן, במהלך המשפט, הנאשמת הודתה בביצוע המעשים ונטלה על עצמה את האחריות המלאה לעבירות. משכך, הוחלט על הפרדת הדיון בין הנאשם לנאשמת. שני הצדדים הסכימו לשלוח את הנאשמת לתסקיר קצין מבחן טרם הרשעתה, על מנת לבדוק האם היה מקום להרשיעה בדין. בד בבד, הנאשם המשיך לנהל את משפטו וטען שלא היה לו כל קשר למעשים. הנאשמת העידה במשפטו של הנאשם ואישרה את דברי האחרון. אולם, הנאשם הורשע בעבירות שפורטו לעיל.
כאשר נשמעו הטיעונים לעונש בעניינה של הנאשמת, תסקיר קצין המבחן הוצג בפני השופטת. במסמך זה הנאשמת גוללה את התרחשות האירועים באופן שונה וטענה שהיה לה חלק שולי בביצוע המעשים. הלכה למעשה, הנאשמת אימצה באמירותיה את הכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנאשם ופירטה את המניעים להתנהגותה. לאחר העיון, השופטת קבעה שהתסקיר החיל פרטים בעלי משמעות בעניינו של הנאשם ולכן היא סברה שהאחרון היה זכאי לעיין במסמך. בא כוחה של הנאשמת הסכים להעברת התסקיר ולכן השופטת הורתה למזכירות להעבירו לידי סנגור הנאשם. עם זאת, השופטת הדגישה שניתן היה לעשות שימוש בתסקיר לצורך הגנתו של הנאשם בלבד, ולא היה ניתן לחשוף את תוכן המסמך בפני האחרון או כל אדם אחר.
לאחר מתן הוראה זו, קצינת המבחן המחוזית הגישה בקשה לשקול מחדש את ההחלטה. לטענתה, התסקיר בעניינה של הנאשמת הוגש לצורכי ענישתה בלבד. כלומר, חשיפתו הייתה עלולה לפגוע באמון הציבור כלפי שירות המבחן ובסודיות המידע שנמסר. התביעה הצטרפה לעמדה זו וטענה שהיה קיים חשש לפגיעה בפרטיות וזכויות הנאשמת עקב העברת תסקיר המבחן לידי סנגור הנאשם. שכן, האחרונה מסרה את המידע מתוך ידיעה שהוא סודי ולא יועבר לגורמים שונים כגון הנאשם ובא כוחו. על כן, השופטת נדרשה להחליט האם היה ניתן להעביר את התסקיר לידי הנאשם.
החלטה
לאחר סקירת סעיפי החוק השונים, השופטת קבעה שלבית המשפט הוקנתה סמכות לאפשר העברת תסקיר בעניינו של אדם אחד, לידי אחר. כמו כן, הנאשם היה בעל דין בתיק זה, ולכן בית המשפט היה רשאי למסור לידי סנגורו את התסקיר. בנוסף, השופטת הדגישה שהחיסיון שהוטל על התסקיר היה יחסי, לפי סעיף 50א לפקודת הראיות. משכך, בית המשפט היה מוסמך להסירו מקום בו שיקולי צדק גברו על האינטרס של פרטיות הנבחן ואמון הציבור בשירות המבחן. השופטת קבעה שבמקרה זה, הונחו על כפות המאזניים שיקולי השמירה על סודיות הנאשמת והרצון לעודד אנשים למסור מידע באופן חופשי, כנגד חירותו של הנאשם ויכולתו להגן על עצמו. לדעת השופטת, השיקול האחרון גבר על הראשון. בנוסף, הנאשמת ויתרה על החיסיון במפורש, לאחר שבא כוחה הצהיר שלא הייתה כל התנגדות להעברת התסקיר לידי סנגורו של הנאשם. לפיכך, השופטת פסקה שהאינטרס בשמירה על סודיות הנאשמת לא היה בעל משקל ממשי במקרה דנן. לבסוף, נקבע שהנאשם היה זכאי לעיין בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה של הנאשמת על מנת לממש את זכותו להליך הוגן. עם זאת, השופטת התירה מסירה חלקית של תוכן התסקיר. כלומר, רק החלק שפירט את התייחסותה של הנאשמת למעורבותה בפרשה, הנסיבות שגרמו לה ליטול אחריות מלאה על המעשים ופרטים נוספים שנחשפו על הנאשם.
