עבירות של זיוף אשר נעשו על ידי עורך דין

נשיאת בית משפט שלום תל אביב, השופטת ע. בקנשטיין, השיתה על עורך דין שהורשע בעבירות מרמה וגניבה 42 חודשי מאסר, מהם 18 בפועל. השופטת קבעה כי למרות העובדה שהייתה זו הרשעתו הפלילית הראשונה, מעשיו של הנאשם היו חמורים במיוחד והצדיקו ענישה מחמירה.

כתב האישום כנגד הנאשם בתיק הוגש ביום 1.12.2004. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, הוגש כתב אישום מתוקן בתאריך 2.4.2006. כנגד הנאשם הועלו עשרה אישומים בגין עבירות מרמה אותן ביצע עת היה עורך דין פעיל ובעל משרד בתל אביב. העבירות נעברו בתקופה שראשיתה בשנת 1998 ונמשכו עד אוקטובר 2001, ובמהלכן הנאשם השיג סכום כסף בסך של 208,460 ₪ אותו שלשל לכיסו וכן הבטיח את חובו הכספי שעמד על 98,500 ₪.

יש לכם שאלה?

נטען כי הנאשם קיבל במרמה סכומי כסף גבוהים, בין השאר באמצעות מסמכים רבים אותם זייף, לרבות מסמכים רשמיים של בית המשפט. מדובר אפוא בעבירות מרמה אשר בוצעו בנסיבות מחמירות והתבטאו בניצול מעמד הנאשם כעורך דין ותוך הפרת האמון שנתנו בו לקוחותיו. הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו ומשכך הורשע בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, גניבה והוצאת שיק ללא כיסוי.
כאמור, הסדר הטיעון הביא לתיקון כתב האישום ופרט להודאת הנאשם, האחרון התחייב להפקיד בקופת בית המשפט סך של 98,570 ₪ כפיצוי למתלוננים. כמו כן, הוא התחייב שלא לעסוק לצמיתות במקצוע עריכת הדין. הנאשם עמד בהתחייבותו. בכפוף לכך, התביעה עתרה לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים ומאסר על תנאי לצידו, בהתאם להתחייבותה. מנגד, הסנגור עתר לעונש מאסר של 6 חודשים וביקש כי הנאשם ירצה אותם בעבודות שירות.

דיון והכרעה

שופטת בית המשפט ציינה כי מתוך השתלשלות העובדות נלמד על אופיו של הנאשם. היא טענה כי היה מדובר בנאשם מתוחכם ויצירתי, אשר ניצל באופן שיטתי את מעמדו ואת האמון אשר ניתן בו. במקביל, הנאשם שכלל ופיתח את מעשיו והתאים אותם לנסיבות ולקורבנות העבירות אותן ביצע. השופטת הוסיפה כי גם אם לנאשם לא היו הרשעות קודמות, הרי שהיה מדבור בסדרת עבירות מתמשכת. "לא הייתה זו מעידה חד פעמית אלא נאשם שחזר ועבר את אותן עבירות בנסיבות מחמירות ולאורך שנים. למעשה, הוא חדל ממעשיו רק כאשר נתפס על ידי המשטרה", נכתב בהכרעת הדין.

בית המשפט ציין כי במעשיו של הנאשם הייתה חומרה יתרה היות והוא זייף מסמכים רשמיים של מדינת ישראל ובפרט, מסמכי בית משפט. השופטת קבעה כי הנאשם עשה שימוש במסמכים מזויפים וזאת על מנת להוציא במרמה כספים מלקוחותיו. למעשה, הנאשם יצר מצג שווא כלפי הלקוחות כאילו בכוונתו להעניק שירותים משפטיים – פתיחת תיקי הוצאה לפועל, תיקים אזרחיים, ייצוג מול רשויות המדינה והפקדת כספים בחשבון נאמנות. כמו כן, השופטת ציינה כי הנאשם גנב שיקים, זייף המחאות, והפקיד שיקים ללא כיסוי בכדי להשיג רווח אישי. השופטת הדגישה כי הנאשם לא בחל במרמה כדי להוציא כספים מאנשים ישרים ותמימים, שנתנו בו את אמונם, לרבות קשישים קרובי משפחה ועמיתים למקצוע.

החומרה אשר נובעת מעבירות המבוצעות על ידי עורך דין

השופטת פסקה כי כל אחת מעבירותיו של הנאשם הייתה חמורה כשלעצמה, והיות והיה מדובר בנאשם ששמש כעורך דין בעת ביצוע כלל העבירות, נוסף מימד של חומרה. לקביעתה, התנהגותו הכתימה את כלל העוסקים בתחום בכתמי חרפה וקלון וערערה את אמון הציבור במקצוע. משכך, קבעה השופטת, האינטרס הציבורי חייב החמרה עם הנאשם. 

השופטת חיזקה קביעה זו באמצעות שורת פסקי דין שניתנו בבית המשפט והדגישו את יחסי הנאמנות שבין עורך דין ללקוחו ואת הפגיעה הקשה בציבור ובמקצוע עת יחסים אלו הופרו על ידי עורך הדין. מול טיעונים אלו, השופטת העלתה את בקשת הנאשם להקל עימו. הנאשם טען כי מעשיו נבעו מרצונו לסייע לאביו, אשר נקלע למצב כלכלי קשה בעקבות הסתבכות פלילית. עם זאת, השופטת דחתה את בקשתו וקבעה כי לא היה מקום לגלגל את האשמה על אדם אחר. היא הדגישה כי היה מדובר הנאשם שידע, או שהיה עליו לדעת לאן יובילו אותו מעשיו הפלילים.

במיוחד לאור העובדה שאביו, אשר עמו היה לו קשר הדוק, הלך בעבר באותה דרך וסופו היה עונש מאסר. השופטת קבעה כי הנאשם לא הורתע מניסיונו המשפחתי וממעשי אביו ועונשו, אלא להפך. הוא האמין כי בדרך מעשי המרמה, הזיוף והגניבה ייסע למשפחתו. לבסוף, השופטת פסקה כי למרות בקשת הנאשם להקלה עמו והעובדה שלא היו לו הרשעות קודמות, לא היה מנוס מפני אימוץ בקשת התביעה. השופטת הדגישה כי העונש שנטען על ידי התביעה לא היה חמור במיוחד לאור עובדות המקרה. בסופו של דבר, השופטת השיתה על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 42 חודשים, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב בפיצוי כספי למתלוננים בסך של 98,870 ₪.