במקרים רבים שבהם נדונים הפיצויים המגיעים לנפגעי תאונות דרכים, בית המשפט ממנה מומחה מטעמו בכדי שיאמוד את הנזק הרפואי שנגרם לתובע. לעניין זה, ההלכה היא שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, וזאת גם בנוגע לשאלות שעליהן המומחה הרפואי היה צריך לענות. בנוסף, נקבע בפסיקה כי אם מתברר כי המומחה פירש שלא כהלכה את התקנות שעל פיהן נקבע שיעור הנכות ועל כן מסקנותיו היו מוטעות, לבית המשפט נתונה הסמכות ואף החובה לתקן את קביעותיו המוטעות.
יש לכם שאלה?
התובע טען כי נגרם לו נזק כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה כאשר נהג על אופנוע. המחלוקת בין התובע לבין חברת הביטוח נסבה לעניין גובה הנזק. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט מצא כי התובע סבל מתהליך ניווני של מפרק הכתף עם השפעה בינונית על כושר הפעולה ועל התנועות, ועל כן נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור של 20%. כמו כן נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בגין הקרע של שריר הקואדריצפס בקדמת ירך ימין.
באשר לנכותו התפקודית, נדחתה טענת התובע כי כושר השתכרותו אבד לחלוטין ונקבע כי שיעור נכותו התפקודית שווה לשיעור נכותו הרפואית. בית המשפט מצא כי מכיוון שהתובע היה בעברו נרקומן, היו לו קשיים רבים להתמיד בעבודה לאורך זמן, ועל כן זו הייתה אחת הסיבות לכך שלא עבד במועד התביעה.
לאור כל אלו, בית המשפט פסק לתובע פיצויים כדלקמן:
בנוגע לאבדן שכר בעבר, התובע טען כי בעקבות התאונה הוא הפסיק לעבוד בחברת המשלוחים שבה עבד קודם לתאונה. לכן, התובע עתר לפיצויים לפי שכרו כשליח, בגין 14 חודשים לאחר מועד התאונה. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח שהוא היה באי כושר מלא וכי בסיס השכר שהתובע הציג לא היה נכון. בנוסף, הנתבעת טענה כי מעברו התעסוקתי של התובע, ניתן היה ללמוד כי הוא לא היה מתמיד בעבודתו כשליח, וכי יש לקחת נתון זה בחשבון בעת חישוב הפיצויים.
בית המשפט קיבל את טענתו של התובע לעניין גובה השכר, אך פסק פיצויים בגין אבדן כושר מלא במשך 8 חודשים בלבד. בנוסף, בית המשפט מצא כי המוסד לביטוח לאומי הציע לתובע עבודות שהתאימו למגבלותיו הרפואיות, אך התובע לא ניצל זאת, ולא הסכים לעבוד במקומות העבודה שהוצעו לו. מכיוון שבית המשפט מצא כי היה ברור שלתובע נגרם אבדן כושר השתכרות, אולם לא היו בפניו נתונים מספיקים לחשב פיצויים אלה, הוחלט על חישוב בדרך של אומדנא ובאמצעות שכר המינימום באותה עת.
באשר לפיצויים בגין עזרת צד ג', בית המשפט מצא כי לתובע ניתנה עזרה על ידי קרובי משפחתו, למרות שהוא לא העסיק עזרה בשכר לאחר התאונה. בנוסף, נקבע כי הפגיעה בידו של התובע הקשתה עליו לבצע פעולות בסיסיות, ולכן נקבעו פיצויים בגין עזרת בני המשפחה בעבר ובעתיד.
בנוסף, נפסקו לתובע פיצויים בגין הוצאות רפואיות, פיצויים בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד ופיצויים בגין כאב וסבל. עוד נקבע כי יש לנכות מסכום הפיצויים שנפסק את תקבולי המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, באשר לניכויים, חברת הביטוח טענה כי מכיוון שדובר על תאונת עבודה, היה על בית המשפט להפחית מהפיצויים את גובה הפיצוי מנכות בעבודה, לה התובע היה זכאי מהמוסד לביטוח לאומי. השופט מצא כי עדותו של התובע לא הצביעה על אמינותו המוחלטת, ולכן נדמה היה כי לאחר התאונה, התובע הודיע לגורמי משטרה כי התאונה הייתה במהלך שליחות בעבודתו, בכדי שיוכל בעתיד לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעת נכות לעבודה. לכן, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת באשר לניכוי פיצויי הנכות בעבודה.
.png)
