"הלכת השנים האבודות"' אשר ניתנה בשנת 2004 במסגרת פסק דין אשר כונה "פרשת אטינגר", חוללה שינוי מהותי בסכומי הפיצויים אותם רשאי בית המשפט לפסוק לטובת עזבונו של נפטר. החידוש ב"הלכת השנים האבודות" מאפשר לבית המשפט לפצות בגין אובדן השתכרות עבור כל אחת מהשנים החל מפטירתו של האדם ועד ליום בוא אמור היה לצאת לגמלאות.
יש לכם שאלה?
בטרם פסיקה זו, הדין הנוהג קבע כי אין לפצות נפטר עבור השנים בהם יכול היה לעבוד באם היה נשאר בחיים. מנגד, ניתן היה לפצות נפגע שנפצע וניטל ממנו כושר העבודה, אך נותר בחיים. ניתן לראות כי עקב כך נוצר מצב אבסורדי, במסגרתו עדיף למעוול כי הקורבן ימות מפצעיו, מאחר ובאם האחרון ישרוד הרי שכספי הפיצויים יהיו גבוהים בהרבה. כאמור, כיום בעיה זו נפתרה עם יצירת "הלכת השנים האבודות". גובה הפיצוי נקבע בהתאם לשכרו של הנפטר בטרם הלך לעולמו. כאשר הנפטר היה קטין בעת עזיבתו את העולם, או בגיר אשר טרם מצא את דרכו בחיים, נשאלה השאלה כיצד יש לחשב את השכר אותו היה עשוי להרוויח באם היה נותר בחיים.
תיאור המקרה - הנפגע היה בעל תואר בהנדסת חשמל
התביעה שלפנינו הוגשה בידי עיזבונו של צעיר אשר מלאו לו 28 שנים בעת שנהרג בתאונת אופנוע קטלנית. הנתבעת בפרשה זו הייתה חברת הביטוח של הנפטר. אחת המחלוקות בין הצדדים נסבה סביב שאלת חישוב שכרו של הנפטר, אשר בכפוף לו יקבע גובה הפיצוי בהתאם ל"הלכת השנים האבודות". חשוב לציין, כי בטרם מותו הנפגע השלים את חובותיו האקדמיות, והיה זכאי לתואר אקדמי בהנדסת חשמל.
טענות הצדדים - כיצד יחושב השכר?
לטענת עיזבון המנוח, מאחר שהנפטר התעתד לעסוק בהנדסת חשמל, מקצוע רווחי מאוד לשיטת התובע, הרי שיש לחשב את שכרו כשילוש השכר הממוצע במשק, או למצער – כמכפלה של השכר הממוצע. לחיזוק טענותיו אלו, התובע ציין כי אחיו של הנפטר עסק באותו משלח יד, ושכרו אכן היה גבוה בהתאם, ואף הלך וגדל במהלך השנים.
מנגד, הנתבעת טענה כי מאחר והמנוח טרם החל את חייו המקצועיים, ועדיין לא השתכר למחייתו, הרי שיש לחשב את שכרו העתידי בהתאם לשכר הממוצע במשק. עוד נטען כי אין לדעת מה תהיה יכולת ההשתכרות של הנפטר בעתיד. צוין כי זו הייתה רוח הפסיקה בעבר, ולכן אין לחרוג מכך גם במקרה דנן.
דיון והכרעה – שכרו של המנוח חושב כמכפלת השכר הממוצע במשק
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, עיין בפסיקה קודמת ומסר את הכרעתו. צוין כי אכן נקבעה בעבר חזקה בנוגע לקטינים, הקובעת כי אין לדעת מה יהיה כושר השתכרותו העתידי של קטין, ומשכך, יש לחשב את שכרו לעניין "השנים האבודות" בהתאם לשכר הממוצע במשק. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי חזקה זו ניתנת לסתירה, ואף נסתרה בפסיקות קודמות, במקרים בהם הייתה הסתברות גבוהה כי הקטין היה עתיד להשתלב במקצוע אשר ההכנסה ממנו הייתה צפויה להיות גבוהה או נמוכה מהשכר הממוצע במשק.
מן הכלל אל הפרט
נקבע כי בשונה מאותן הלכות, הנפטר דנן לא היה קטין, ואפיק התעסוקה שלו לא הוטל בספק. עוד נקבע שאם ניתן לסטות מדרך החישוב הרגילה בנוגע לקטינים, הרי שקל וחומר שניתן היה לסטות במקרה דנן, בנו מעורב אדם בן 28 אשר רכש לעצמו מקצוע מבוקש כהנדסת חשמל. בית המשפט ציין כי משכורתו הגבוהה של אחיו של הנפטר לא הייתה יכולה להצביע על שכרו של המנוח עצמו בהסתברות גבוהה, אך ניתן היה ללמוד ממנו לגבי סדרי גודלן של המשכורות בענף ההנדסה. בית המשפט נתן דעתו לכך שבשנים הראשונות שכרו של המנוח עשוי היה להיות נמוך יחסית, אך עדיין גבוה מן הממוצע במשק, בעוד שבמהלך השנים השכר היה צפוי לעלות בהתמדה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי יש לחשב את סכום הפיצוי במסגרת "השנים האבודות" לפי מכפלת השכר הממוצע במשק – סכום שעמד באותה העת (2007) על סך של 15,076 שקלים לחודש.
.png)
