קרנית היא קרן ממשלתית הפועלת בישראל. מטרתה של הקרן הינה להבטיח פיצוי לאזרח אשר נפגע בתאונת דרכים ואינו זכאי לפיצוי מאת חברת ביטוח. החוק המסדיר אימתי קרנית תבוא בנעלי המבטח הוא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: הפלת"ד). סעיף 12 לחוק זה קובע מספר חלופות אשר בהתקיימות אחת מהן, תחויב קרנית לפצות את הנפגע בדין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים.
יש לכם שאלה?
הסיבות לפיצוי בידי קרנית יכולות להיות היעדר ביטוח, אי מציאת הנהג האשם, פירוק חברת הביטוח וכיוצא באלה נסיבות. התכלית הניצבת ביסוד הקמתה של קרנית היא לא להותיר נפגע ללא פיצוי ואפשרות לשיקום.
תיאור המקרה
להלן מקרה בו בית המשפט בחן את נפקותה של פוליסת ביטוח אשר נרכשה מאת חברת ביטוח פלסטינית. ודוק: סעיף 12(א)(2) לפלת"ד קובע כי בהיעדר תעודת ביטוח התקפה לפי פקודת ביטוח החלה בישראל, הרי שמחובתה של קרנית לפצות את הנפגע. בהמשך לכך, סעיף 3(א) לפקודת הביטוח כי פוליסה תהיה תקפה רק באם ניתנה ממבטח המורשה בישראל. התביעה במקרה דנן הוגשה בידי אדם אשר נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב נהג שהיה מבוטח בחברת ביטוח פלסטינית. הנתבעים בפרשה היו הנהג הפוגע וקרנית בלבד, כאשר חברת הביטוח הפלסטינית לא צורפה לכתב התביעה.
טענות הצדדים
התובע טען כי היה על קרנית (הנתבעת) לפצותו, וזאת משום שלנהג הפוגע לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה לפי פקודת הביטוח. לשיטתו של התובע, במצב עניינים כזה, קרנית הייתה הגורם אשר היה צריך לפצותו בעבור נזקיו. מנגד, קרנית השיבה כי בהתאם להוראותיו של סעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, היה על הנפגע לתבוע את חברת הביטוח הפלסטינית בטרם הוא הגיש את התביעה נגדה. הנתבעת המשיכה וטענה כי הסעיף לעיל קובע כי פוליסה מאת חברת ביטוח פלסטינית אשר ניתנה בהתאם לדין המקומי (הפלסטיני), תהווה פוליסת ביטוח לעניין הוראות חוק הפלת"ד ותחייב הגשת תביעה נגד המבטח ולא נגד קרנית.
לגרסתה של קרנית, החברה הפלסטינית היוותה מבטח מוכר וידוע ברשות הפלסטינית, ולחיזוק טענה זו אף הובאו עדים אשר מסרו דברים ברוח דומה. יתרה מזו, אותם עדים אף העידו כי חברת הביטוח הפלסטינית נהגה לקיים פסקי דין ישראלים אשר ניתנו נגדה, ואף פיצתה ישראלים רבים שתבעו ממנה את נזקיהם. הנה כי כן, לטענת התובעת, היה על התובע לפנות אל המבטח הפלסטיני ולדרוש ממנו את כיסוי נזקיו.
דיון והכרעה – קרנית תפצה
בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואזין לעדויות שניתנו בטרם מסר את פסיקתו. נקבע כי התובע עמד בנטל והצליח להראות כי חברת הביטוח הפלסטינית אינה מורשה בישראל, ומשכך, אינה חברת ביטוח כמתואר בסעיף 3(א) לפקודת הביטוח. יתרה מזאת, נפסק כי קרנית לא הצליחה להוכיח שהמבטחת הפלסטינית הייתה מורשה להעניק פוליסות ביטוח על פי הדין הפלסטיני.
צוין כי מהאזנה לעדויותיהם של עדיה של הנתבעת ניתן היה ללמוד כי חברת הביטוח הפלסטינית אכן פעלה בשטח, עם זאת, לא ניתן היה להסיק מהעדויות דנן כי הדין הפלסטיני סיפק לאחרונה הרשאה לעשות כן.
ומעניין לעניין באותו עניין, בית המשפט הדגיש, למען הסר ספק, כי גם בהנחה שחברת הביטוח הפלסטינית אכן הייתה חברה בעלת רשיון לבטח ברשות הפלסטינית, הרי שסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח מחייב כי הרכב המבוטח בידי המבטח הפלסטיני יהיה רשום בפלסטין – לא הובאו כל ראיות אשר הוכיחו זאת, ומנגד הוכח כי הנהג התגורר בירושלים. כעולה מן המקובץ, בית המשפט מצא כי לא התקיימה פוליסת ביטוח תקפה בהתאם לפקודת ביטוח, ומשכך, הרי שהפלת"ד קובע שקרנית היא זו אשר הייתה צריכה לשאת בנזקיו של התובע. בהתאם לכך, חויבה קרנית לפצות את התובע בעבור נזקיו.
.png)
