עבירות מין הן עבירות חמורות ובפרט כאשר הן מבוצעות בתוך התא המשפחתי. שכן, במקרים אלו מדובר במעשה של גילוי עריות בנוסף לפגיעה המינית בקורבן שמתרחשת עקב ביצוע העבירה. על כן, העונש בגין עבירות מין המבוצעות במשפחה יכול להגיע לעשרים שנות מאסר, ואף יותר. מכיוון שעבירות אלו מתבצעות בחדרי חדרים, הרחק מהעין הציבורית, הן לא נחשפות אלא אם כן מדווחים עליהם. בעבר, אנשים נטו שלא לחשוף את דבר ביצוע עבירות אלו עקב הבושה וחשש מהמבצע. בעשורים האחרונים, מגמה זו השתנתה וכיום יש נטייה לחשוף ולדווח על ביצוע העבירות. משמעות הדבר היא שהמודעות לחומרת המעשים ולפגיעה הגדולה שמתרחשת כתוצאה מהם גדלה. דוגמא לגזר דין בעבירות מין שבוצעו בתוך המשפחה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות מין בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. על פי כתב האישום, בין הנאשם לאחותו, ילידת 1986, התנהלה מערכת יחסים אסורה. הנאשם היה מבוגר מאחותו בשש שנים ולאחר שהוריהם של השניים התגרשו, הם עברו להתגורר עם האם. כאשר הקורבן הגיעה לגיל שמונה, הנאשם החל לבצע בה מעשים מגונים ובשלב מאוחר יותר, הוא ביצע בה מעשי אינוס. מעשים אלו בוצעו במשך שמונה שנים ובתדירות גבוהה, ולעיתים מידי יום ביומו. לא זו אף זו, הנאשם נהג להפעיל כוח על אחותו על מנת להשיג את מבוקשו. מקרה האונס האחרון התרחש ביום 10.04.03.
באותו יום, הנאשם אנס את אחותו לאחר שהשתמש בתחבולה על מנת להכניסה לדירה. בעקבות מקרה זה, הפרשה נחשפה ונפתחה חקירה. אז, הנאשם דרש מאחותו להסתיר את מעשי האונס, במידה שיתגלה שהיא בהריון. בשל מעשה זה הוא הורשע בעבירה של הדחה בחקירה. במהלך הכרעת הדין, הנאשם הכחיש את המיוחס לו. הוא הודה שבעל את המתלוננת פעם אחת, לאחר שמלאו לה 16 שינם, אך היחסים נעשו בהסכמה וביוזמתה של אחותו. גרסה זו נדחתה על ידי הרכב השופטים.
גזר הדין
הרכב השופטים שגזר את דינו של הנאשם הדגיש את מעשיו החמורים של האחרון והדרך בה הם בוצעו. בנוסף, הוזכרה עמדת תסקיר שירות המבחן, לפיה לא היה ניתן להעריך את הסיכוי להישנות העבירה בשל קשיי הנאשם להתחבר למעשיו ולהשלכותיהם. לאור זאת, קצינת המבחן שסקרה את הנאשם החליטה להימנע מהמלצה על ענישה בעלת מרכיב שיקומי. השופטים ציינו שעמדתו של הנאשם כפי שהשתקפה בתסקיר העידה על כך שהאחרון לא לקח אחריות על מעשיו, וייחס את ביצועם לסובבים אותו.
כלומר, הנאשם העמיד את עצמו במרכז הפרשה כקורבן ולא כמבצע העיקרי. יתרה מזאת, דבריו לא הביעו כל התחשבות במתלוננת ולא כללו רגשות חרטה. לאור זאת, השופטים הסכימו לעמדתה של קצינת המבחן לפיה לא היה ראוי להעדיף את שיקולי השיקום על פני הענשת הנאשם. מנגד, העובדה שהנאשם היה בעל משפחתו ואשתו הייתה עתידה ללדת בשבועות הקרובים שלאחר גזר הדין, הוותה שיקול לקולא בהחלטת השופטים. בסופו של דבר, השופטים השיתו על הנאשם 16 שנות מאסר, מתוכן 13 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסך 25,000 ₪.
.JPG)
