מרוץ סמכויות בתביעה למזונות ילדים ואישה - הסדר הכרונולוגי איננו חזות הכל

הליך גירושין בין בני זוג אינו קל, בפרט כאשר לזוג ילדים ויש להחליט בנושא המשמורת והסדרי הראייה. לא זו אף זו, לעיתים הצדדים מגישים תביעות רבות בנושאים זהים, כאשר תביעה אחת מוגשת לבית הדין הרבני והשנייה לבית המשפט לענייני משפחה. כתוצאה מכך, עולה שאלת הסמכות: למי מהטריבונלים סמכות לדון בתביעה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.  במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בעניין מזונות אישה וילדים, משמורת וסעדים נוספים. התביעה הוגשה על ידי התובעת ובשם בנה. במסגרת התביעה, הוגשו בקשות משנה לרבות משמורת והסדרי הראייה.

יש לכם שאלה?
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום בית דין רבני


בנובמבר 2006 התקיים דיון ראשון בעניין. יום לפני קיומו, הוגש כתב הגנה. ממנו עלה שכתב התביעה שהוגש ביולי 2006 נמסר לנתבע רק באוקטובר של אותה שנה, ולאחר שהוא הגיש באותו חודש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בה נכרך נושא הרכוש ומזונות האישה. בדיון קדם המשפט ובכתב הגנתו, הנתבע טען שלבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה סמכות עניינית לדון בתביעה. משכך, הוא ביקש למחקה על הסף. לחלופין, להעביר את הדיון לבית הדין הרבני או להימנע מהמשך בירור העניין עד סיום ניהול הליכי התביעה בטריבונל השני.

הפגמים בהתנהלות התובעת

השופטת חילקה את הדיון למספר חלקים. ראשית, היא דנה בטענת חוסר הסמכות של בית המשפט לדון בתביעת מזונות האישה. היא ציינה שנפלו פגמים בהתנהלותה של התובעת. בין הפגמים היה ניתן למנות את פעילות התובעת בניגוד לתקנה 20 לתקנות סדר הדין. תקנה זו מורה על המצאת תביעה בתכוף להגשתה. עם זאת, התובעת נמנעה מהמצאתה לנתבע לאחר שהוגשה.

יתרה מזאת, בכתב התביעה היה כתוב באופן מפורש שהנתבע עזב את ביתו ביוני 2006. הוא עבר להתגורר בבית אמו ומאז לא שב הביתה. למרות זאת, כתובתו של הנתבע לשם מסירת כתבי בי – דין, כפי שצוינה על ידי התובעת בכתב התביעה, הייתה ביתה. השופטת הביעה פליאה על כך, שהרי התובעת ידעה שהנתבע התגורר במקום אחר. התוצאה של פעולת התובעת הייתה שהודעות בדבר מועדי הדיון שנשלחו לנתבע הגיעו לביתה של התובעת ולא נדרשו. בכך נפגעה יכולתו של הנתבע להגיב לטענות נגדו בזמן.

השופטת קבעה שהעובדה שהתובעת הקדימה כרונולוגית את הנתבע בהגשת תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה, לא הקנתה לה זכות כניסה אוטומטית בשערי בית משפט זה. זאת עקב התנהגותה שלא בתום לב לאורך השלב שקדם לדיון. על כן, נקבע שלאור התנהלות התובעת, היה מקום לבחון את התקיימות תנאי הכריכה בבית הדין הרבני. רק לאחר מכן ניתן היה להחליט באשר לעניין סמכות בית המשפט לדון בתביעת מזונות האישה.

תביעת המזונות

לאחר מתן החלטה זו, השופטת פנתה לבחון את תביעת מזונות הקטין. לבני הזוג ילד שהיה בן שלוש והתובעת עתידה הייתה ללדת את ילדם השני. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עלה שהנתבע השתכר בממוצע 14,500 ₪ לחודש. לעומת זאת, לתובעת היו תלושי שכר מועטים ולא רציפים. מאלו עלה שהיא השתכרה כ – 2,600 ₪ לחודש. זאת ועוד, התובעת הייתה בשמירת הריון ועבודתה הופסקה סמוך להגשת התביעה.

התובעת תבעה סכום של 6,200 ₪ למזונות קטין לחודש. הסכום כלל שכר דירה, אחזקת בית, מיסים וגן פרטי. עם זאת, לא צורפו ראיות לגבי תשלום הגן במהלך הדיון. מנגד, הנתבע ביקש להקטין את הסכום לכדי 1,300 ₪ - סכום המזונות המינימאלי שנקבע בפסיקה. השופטת דחתה בקשה זו לאור נתוני השכר של הנתבע. היא העריכה את צרכיו של הקטין בסכום של כ-3,200 ₪ לחודש. אולם, היות והנתבע שילם את הוצאות שכר הדירה של התובעת טרם התביעה, והשופטת מצאה שמדורו של הקטין סופק, היא העמידה את סכום המזונות הסופי על סך של 2,600 ₪.

הסדרי ראייה

לבסוף, השופטת דנה בהסדרי הראיה. התובעת הביעה התנגדות ללקיחת הקטין על ידי אביו ללון בביתו. היא ביקשה את צמצום הסדרי הראיה עד כדי עריכתם במרכז קשר. מאידך, הנתבע טען שהיא עשתה שימוש בקטין כדי לפגוע בו. השופטת דחתה את בקשת התובעת. היא הדגישה את חשיבות הקשר בין הקטין לאביו ואת נזקי הפגיעה. משכך, היא קבעה שהנתבע ייקח את הקטין מהגן 3 פעמים בשבוע ויחזירו לבית התובעת בשעות הערב. כמו כן, נקבע שהנתבע יבלה עם הקטין אחת לשבועיים בימי שישי מתום הגן ועד למוצאי השבת.