אחד מראשי הנזק אשר מרכיבים את הפיצוי הניתן לנפגעי תאונות דרכים הינו הפיצוי בגין עזרת הזולת. פיצוי זה נפסק על בסיס הצורך של הנפגע מתאונת דרכים להיעזר במטפל, בכדי לבצע מטלות אשר הוא אינו יכול לבצע בעקבות התאונה. יש לציין כי ההלכה הפסוקה היא שגם במקרים בהם הנפגע מסרב לקבלת עזרה מסוג זה על ידי גורם חיצוני, אין להחשיב את בני משפחתו כ"עובדיו" (היות ובמקרים כגון דא המזיק יתעשר על חשבונם). על כן, גם במקרים בהם העזרה ניתנת לנפגע על ידי בני משפחתו, הוא זכאי לפיצויים בגין ראש נזק זה.
יש לכם שאלה?
להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו. התובע נפגע בתאונת דרכים כאשר הוא רכב על אופניים ונפגע על ידי נהג קטנוע. בעקבות התאונה, התובע אושפז, ונמצאה חולשה ביד ימינו ולחץ על חוט השדרה הצווארי. לאחר מכן, ובעקבות העדר שיפור במצבו, התובע נותח בבית חולים נוסף. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, שקבע כי התובע סבל ממילופאתיה צווארית קשה, אשר גרמה להגבלת טווח תנועות עמוד השדרה הצווארי שלו בכל הכיוונים, לירידה בכח שרירי הידיים ולדלדולם, לירידה בקואורדינציה ובזריזות הידיים, ולערות החזרים ניכרת ברגליים ובידיים. המומחה הוסיף וציין כי נמצא נזק לחוט השדרה של התובע. בנוסף, בבדיקה נמצא כי התובע סבל בעבר מכאבים באזור הכתפיים בעבר, אך לפני התאונה הוא היה נייד ועצמאי, ולא ניתן היה להצביע על בעיה קלינית אשר גרמה למגבלות בהתנהלותו. כמו כן, המומחה קבע את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כדלקמן:
- 20% נכות בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי, שמתוכם יש לייחס מחצית לתאונה.
- 60% נכות בגין הפגיעה העצבית/המילופאתית שגרמה לקוואדריפרזיס, שמתוכם יש לייחס 75% לתאונה.
נקבע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, שנבעה מהתאונה, הייתה בשיעור של 50.5%, מתוך 68% נכות משוקללת קיימת.
התובע ציין כי על אף גילו המבוגר, קודם לתאונה הוא היה עצמאי לחלוטין, לא סבל ממגבלות ואף עסק בספורט ובפעילויות חברתיות רבות. בית המשפט ציין כי לאור העדויות ניתן להגיע למסקנה כי התובע אכן היה "אדם יוצא דופן מבחינת פעילותו ועצמאותו". כמו כן, בית המשפט מצא כי לאחר התאונה, התובע הוגבל מבחינת תפקודו היומיומי, וכי המגבלות שנגרמו לו, עתידות היו ללוותו במהלך כל ימי חייו. למרות זאת, בית המשפט ציין כי ההתרשמות הייתה שהתובע אינו זקוק להשגחה צמודה, כפי שאשתו טענה. לאור כל הנתונים, בית המשפט העריך את הנכות התפקודית של התובע כשיעור נכותו הרפואית, ונקבע כי היקף העזרה שלה התובע יזדקק, יגדל בחלוף השנים.
בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין כאב וסבל. כמו כן, בנוגע לעזרת הזולת בעבר, נמצא כי מצבו של התובע השתנה במהלך השנים לאחר התאונה, וכי בדרך כלל הוא היה עצמאי. על אף זאת, בגלל גילו של התובע ובגלל הזדקקותו לעזרה, נפסקו לו פיצויים גלובאליים. בנוגע לעזרת הזולת בעתיד, נקבע כי נוכח גילו המבוגר של התובע, גם אם התאונה לא הייתה מתרחשת, ניתן היה להניח כי יזדקק לעזרה. לכן, נפסק סכום גבוה מהסכום שהמוסד לביטוח לאומי העניק לתובע. באשר להוצאות נסיעה נפסקו פיצויים לתובע מכיוון שהוא נזקק לטיפולים רפואיים רבים ומכיוון שהתאונה פגעה בניידותו.
.png)
