כל עובד שנפגע במהלך עבודתו זכאי לפנות לביטוח הלאומי על מנת לקבל תגמולים בגין הפגיעה. עם זאת, לא פעם, הפגיעה בעבודה ארעה עקב רשלנות המעביד, שבאה לידי ביטוי בהיעדר אמצעי הגנה ואבטחה, אי מתן הכשרה, הפרה של כללי הבטיחות וכד'. באותם מקרים, קמה לעובד גם עילת תביעה בנזיקין כנגד מעבידו, עקב רשלנות והפרת חובה חקוקה ובאפשרותו לקבל פיצוי בנוסף לתגמולי המוסד לביטוח לאומי. דוגמא לתביעה מעין זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה. על פי עובדות כתב התביעה, התובע, טכנאי קירור במקצועו, נפגע בעת עבודתו אצל הנתבעת. נטען כי התאונה ארעה ביום 31.10.99, כאשר התובע טיפל במסגרת תפקידו במערכת הקירור של מפעל הנתבעת, שנמצאה על הגג.
האם מערכת הקירור הייתה "דבר מסוכן"?
לשיטת התובע, מערכת הקירור ממנה נפגע הייתה ישנה ולא מוגנה כנדרש. לכן, במהלך הטיפול במערכת, ידו השמאלית נפגעה. התובע טען שמערכת הקירור הייתה בגדר דבר מסוכן שהנתבעת היא שהייתה הממונה עליו. לפיכך, חלה עליה חובת הראיה שלא התרשלה. כלומר, התובע טען להחלת כלל "הדבר מדבר בעד עצמו". לחלופין, נטען כי התאונה נגרמה עקב הפרת חובה חקוקה ורשלנות מצד הנתבעת. זאת מאחר שהאחרונה לא גידרה כראוי את המערכת, לא פיקחה על העובדים שטיפלו בה, לא הדריכה אותם בעת ביצוע העבודה ונמנעה מלנהוג כמעביד סביר.
התובע הדגיש שבעקבות התאונה נגרמה לו נכות וכושר עבודתו נפגע. לדידו, טרם האירוע הנזיקי בריאותו הייתה טובה ועקב הנכות הוא התקשה בביצוע העבודות במפעל, נאלץ להיעזר בעובדים אחרים ולהפחית בשעות העבודה. דהיינו, הוא חשש מפני פיטורין.
מנגד, הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה וטענה שלא הייתה לה כל אחריות לקרות התאונה. לכן, לא קמה חבות לתשלום פיצויים. נטען כי פגיעתו של התובע נבעה מרשלנותו שלו, כאשר לא נהג כעובד סביר ולא נקט אמצעי זהירות מינימאליים. לכן, לא היה ניתן לצפות את הפגיעה מראש. לחלופין, הנתבעת טענה שרשלנותו של התובע הייתה בדרגה גבוהה, שניתקה כל קשר סיבתי לאחריותה לתאונה.
דיון והכרעה - בית המשפט דוחה את התביעה, הנתבעת לא התרשלה
בפתח הדיון, השופט דחה את טענת התובע להחלת כלל "הדבר מדבר בעד עצמו". הוא הדגיש כי על מנת להחיל את הכלל הנ"ל התובע היה צריך להוכיח כי הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת מה הנסיבות שהביאו לאירוע הנזיקי. כמו כן, היה עליו להוכיח גם כי הנזק נגרם על ידי נכס בשליטת הנתבעת והאירוע התיישב עם המסקנה שהאחרונה התרשלה, יותר מאשר עם המסקנה שאכן ננקטה זהירות סבירה.
השופט הדגיש כי במקרה דנן התובע ידע מה היו הנסיבות שגרמו לקרות התאונה ולנזק ולראייה, הוא תיאר אותן בפירוט; הוא שלט על מערכת הקירור בעת שתיקן אותה ונסיבות האירוע התיישבו יותר עם המסקנה שהנתבעת נקטה זהירות סבירה עת הפקידה את תיקון המערכת בידי איש מקצוע מנוסה.
כלומר, שלושת התנאים הדרושים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לא התקיימו. לכן, הטענה נדחתה. משכך, נטל השכנוע לא עבר לכתפי הנתבעת. בנוסף, השופט קבע שהתובע כשל בהוכחת טענותיו מאחר שגרסתו לאירוע לא הייתה הגיונית ולא היה באפשרותו להשיב על חלק מהשאלות במהלך החקירה הנגדית. כמו כן, התובע לא זימן עדים מטעמו על מנת שיתמכו בטענותיו ועובדה זו עמדה לחובתו. כלומר, נטל השכנוע לא הורם על ידי התובע ומשכך, דין התביעה היה להידחות.
יתרה מזאת, השופט קבע שהתאונה ארעה לאחר שהתובע הכניס את ידו מעבר לרשת ההגנה של המאוורר במערכת הקירור, למרות קיומו של גידור. כלומר, הנתבעת פעלה כמעבידה זהירה וגידרה את המערכת בהתאם להוראות החוק. לא זו אף זו, היא שלחה את התובע, שהיה בעל ותק של 20 שנה בתחום, לתקן את התקלה. לדעת השופט, הכנסת היד למערכת הקירור מעבר לרשת על ידי עובד ותיק הייתה בגדר סיכון בלתי סביר, שלא היה ניתן לצפייה על ידי הנתבעת. בנסיבות אלו, הרי שהאחרונה לא התרשלה ולא נמצאה אחראית לנזקו של התובע. לכן, התביעה נדחתה.
.png)
