סעיף 67 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, מעניק סמכות לשוטרים לעכב אנשים אשר יש לגביהם יסוד סביר להניח כי עברו עבירה. לעתים, הפעלת סמכות זו לא זוכה לשיתוף פעולה מצד המעוכב, והדברים אף עלולים להתפתח לאלימות. זו הסיטואציה אשר קרתה בפרשה הנדונה.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, שני שוטרים הבחינו בנאשם בשעות הלילה המאוחרות, כאשר על ראשו כובע גרב. השוטרים ביקשו ממנו את פרטיו, וכאשר אחד מהם הלך לברר את פרטיו (פרטים בדויים שמסר הנאשם) בניידת, הנאשם הכה את השוטר שנותר לצידו והחל לברוח. לאחר שננקטה אלימות נוספת מצד הנאשם, ולאחר שננקטה כתגובה אלימות מצד השוטרים כלפי הנאשם, הנאשם נעצר והובא לתחנת המשטרה. יש לציין כי במהלך התקרית הנאשם גם השמיע איומים כלפי השוטרים. לאחר ששוחרר הנאשם וחזר אל ביתו, אימו צילמה את החבורות שעל גופו ואף לקחה אותו לבדיקה בבית החולים. הנאשם הועמד לדין בגין העבירות: הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.
הנאשם טען בבית המשפט כי נכח באירוע, אך לא תקף את השוטרים, לא הכשילם בעת מילוי תפקידם ולא איים עליהם. נהפוך הוא, הנאשם טען כי דווקא השוטרים היו אלו אשר עיכבו אותו שלא כדין ותקפו אותו במכות קשות. לדבריו, האלימות אשר הופנתה אליו אף חרגה ממתחם הסבירות. לעומת זאת, השוטרים דבקו בעובדות המקרה המתוארות וטענו כי עיכבו את הנאשם כדין, כי הנאשם התנגד לעיכובו, כי פעל באלימות ובאיומים וכי האלימות אשר הפעילו השוטרים על הנאשם הייתה בסבירות ונועדה למען ביצוע תפקידם.
ההכרעה - גרסת השוטרים מול גרסת הנאשם
בית המשפט התרשם מכך שעדות השוטרים אמינה – נקבע כי השוטרים עשו כל שניתן על מנת לתאר באופן מדויק את העובדות והגרסאות של שניהם התלכדו ללא סתירות. לעומת זאת, עדות הנאשם נתפסה על ידי בית המשפט כלא הגיונית וכרצופת סתירות. כמו כן, רוב רובה של עדות הנאשם הייתה עדות כבושה. לדוגמא, האחרון לא ציין פרטים מהותיים ביותר במהלך השלבים המקדימים למשפט ונזכר לציינם רק במהלך ההליך עצמו. לפיכך, בית המשפט קבע כי משקל העדות הכבושה היה נמוך.
בית המשפט קבע כי לשוטרים קמה הסמכות לעכב את הנאשם היות והיה יסוד סביר לחשד כי האחרון עבר עבירה. בית המשפט הסיק על כך מהשעה המאוחרת (01:00 בלילה) ומכך שהנאשם חבש כובע גרב. משכך, על הנאשם היה לשתף פעולה עם השוטרים. כמו כן, בית המשפט קובע כי הכוח שהשתמשו בו השוטרים עומד בסבירות הנדרשת.
לסיכום,
בית המשפט ציין: "לאחר ששמעתי את עדי התביעה ואת הנאשם ועיינתי בחומר הראיות, לא נותר בי ספק כי השוטרים הם המספרים את הגירסה האמיתית באשר להתרחשויות ביום הארוע, בעוד הנאשם משים עצמו קורבן שווא. אינני מאמינה להכחשותיו של הנאשם כי לא תקף את השוטרים או איים עליהם, ומעדיפה, כאמור, את גירסת עדי התביעה על פני גרסותיהם". לאור זאת, הנאשם הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר ואיומים.
