עבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב קבועה בסעיף 412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עבירה זו מתגבשת כאשר אדם מחזיק בנכס אשר לגביו יש חשד סביר כי הוא גנוב, אם המחזיק אינו יכול "להניח את דעתו של בית המשפט" כי רכש את ההחזקה בנכס כדין. העונש המירבי הקבוע לעבירה זו הוא 6 חודשי מאסר. הפרשה הנדונה סבה סביב עבירה זו.
יש לכם שאלה?
בידי הנאשם היה מצוי פלאפון החשוד כגנוב, אשר היה בבעלותו המקורית של המתלונן. הנאשם לא יכל היה להוכיח כי החזיק בפלאפון כדין, ולכן הוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב. במסגרת הסדר הטיעון הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, וסוכם כי טרם מתן גזר הדין הנאשם יישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. התסקיר הגיע לבית המשפט ובדיון זה בית המשפט התכנס על מנת לגזור את דינו של הנאשם, בהתאם לתסקיר שהתקבל.
ההכרעה - אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן ומשמעותו
בעניין הנאשם הוגשו שני תסקירי שירות מבחן. בשני התסקירים נכתב כי הנאשם זומן לראיון אצל קצינת המבחן כ-7 פעמים, אך לכל הזימונים הללו לא הגיע. בית המשפט ציין כי הנאשם אף ניתק קשר עם סניגורו. לפיכך, והיות ועברו כבר כ-7 חודשים מעת שהודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בית המשפט החליט שלא לאפשר לנאשם להגיע לראיון אצל קצינת שירות המבחן פעם נוספת. לנאשם היו שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים. עם זאת, בית המשפט לקח בחשבון מספר שיקולים לקולא. ראשית, בית המשפט ציין כי העבירה האחרונה נעברה כ-7 שנים מעת מועד גזר דין זה. שנית, בית המשפט ציין כי הנאשם בן 46 ובעל משפחה (נשוי ואב לבן), וכי עובד בצורה מסודרת לפרנסתו. בית המשפט השית על הנאשם 30 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה זו בשנית במשך תקופת התנאי.
