האיסורים בדבר כניסה לישראל ושהייה בה שלא כחוק נועדו לשמור על ביטחון הציבור כולו, וזאת בייחוד היות ובמדינתו קיים חשש מתמיד מביצוע עבירות ביטחוניות. בפרשה זו בית המשפט היה צריך לגזור את דינם של העוברים על איסורים אלו.
יש לכם שאלה?
שני הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון כי בתאריך 30.08.07 שהו בשטחי המדינה שלא כדין. הנאשם השני אף הצהיר בפני שוטר שביקש לזהותו מצג שקרי בדבר זהותו. אי לכך, הורשע הנאשם השני גם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לחובת שני הנאשמים היו הרשעות קודמות בביצוע עבירה דומה ולכן ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשמים. לעומת זאת, הסנגורים הדגישו כי הנאשמים נכנסו לשטחי המדינה מתוך הצורך שלהם במקור פרנסה.
ההכרעה - מאסר בפועל
בית המשפט קבע: "סבורני כי בענייננו – וחרף הנסיבות האישיות הגורמות לאנשים נורמטיביים, על פי רוב, להפר את החוק – אין לבית המשפט הפריבילגיה, כמייצג אינטרס הציבור, למבט בפריזמה המבוקשת על ידי הסנגורים. כך לאחר שבענייננו מדובר במידה רבה בסוגיה של שחור ולבן. אינני סבורה כי בית המשפט יכול לעשות את האבחנה בין מי שנכנס לישראל במטרה לפגע ובין מי שנכנס לישראל שלא כדין, אך ורק לצורכי פרנסה ומחמת המצוקה הקשה המאפיינת את הנסיבות האופפות אותו. האיסור הינו איסור מוחלט. הטעם שבבסיסו עניינו בבטחון הציבור כולו".
לפיכך, בית המשפט השית על הנאשם הראשון חודשיים מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. על הנאשם השני בית המשפט הטיל 4 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות אלו, חודש מאסר בפועל בגין הפעלת המאסר על תנאי שהיה בר תוקף בעניינו, 6 חודשי מאסר על תנאי וחיובו בתשלום התחייבות בסך של 3,000 ש"ח (אשר הושתה עליו בהליך קודם).
