סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים אוסר על סחר בסמים. העונש על עבירה זו יכול להגיע עד כדי מאסר ממושך. על הנזקים הגלומים בנגע הסמים אין צורך להכביר במילים, נזקים אלה הופכים חמורים שבעתיים במידה וצרכן הסמים הינו קטין. בהתאם לכך המחוקק החמיר מאוד על עבריינים המוכרים סמים לקטינים. פקודת הסמים המסוכנים מאפשרת אפוא הטלת עונש מאסר ארוך וקשה על נאשם שהורשע בהדחת קטין לשימוש בסם.
יש לכם שאלה?
להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בפרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט ובמסגרתה נבחנה אשמתו של אדם שהואשם במכירת סם מסוכן מסוג חשיש לקטין. מעיון בכתב האישום ניתן היה ללמוד כי הקטין הכיר לכאורה את הנאשם ממנו רכש על פי החשד סמים, במסגרת ביקוריו של האחרון בקיבוץ בו התגורר הקטין כחלק מפרוייקט נעל"ה בו לקח חלק. לאחר מכן, נטען כי הקטין הזדמן לביתו של הנאשם ורכש ממנו, בעבור 100 ₪, סם מסוכן מסוג קנבוס בצורה של חשיש. הקטין מסר חמש הודעות במשטרה, כאשר רק באחרונה מביניהן מסר את שמו המלא של הנאשם. בעקבות התנהגותו השלילית של הקטין, במנותק מרכישת הסם והשימוש בו, סולק הקטין מפרוייקט נעל"ה.
טענות הצדדים
הנאשם טען כי גרסאותיו של הקטין לא היו קוהרנטיות ומהימנות. לשיטתו, הסיבות לכך שהקטין מסר את שמו בהודעתו החמישית במשטרה היו קשורות למספר גורמים. ראשית, נטען כי הופעל לחץ מאסיבי על הקטין מצד החוקרים, והאחרון, שרצה לרצות את חוקריו, מסר את שמו של הנאשם. בנוסף, הנאשם טען כי הקטין חשש פן יסולק מתוכנית נעל"ה, ומשכך, בחר להפלילו בכדי להיחלץ מן התסבוכת אליה נקלע. יתרה מזאת, הנאשם הדגיש כי עדויותיו של הקטין סתרו אחת את השנייה, וככאלה לא היה מן הראוי להסתמך עליהן לצורך הרשעה בפלילים.
מנגד, התביעה טענה כי הקטין הסביר מדוע מסר את שמו של הנאשם רק בהודעתו האחרונה – הקטין לא היה מעוניין להפליל את הנאשם, ורק לאחר שחשב שוב ושוב על הדברים החליט למסור את שמו של האחרון. בנוסף, נטען כי הנער סולק מפרוייקט נעל"ה מסיבות שכלל אינן קשורות לפרשיית הסמים, ומשכך, הפללתו של החשוד לא הוסיפה ולא גרעה מסיכוייו של הקטין להישאר חניך בפרויקט נעל"ה.
דיון והכרעה - עדות הקטין הייתה עדיפה על עדות הנאשם
בית המשפט שמע את עדויות הצדדים, בחן את טענותיהם ומסר את פסיקתו. צוין כי עדותו של הקטין הייתה עדיפה על זו של הנאשם. בית המשפט ציין כי הקטין הסביר ונימק מדוע מסר את שמו של הנאשם רק בהודעתו החמישית: הסיבה לכך הייתה חוסר רצונו של הקטין להפליל את הנאשם. בנוסף, הקטין עורר רושם של אדם אמין שאינו נוטה להגזים, ואף צוין כי לא היה לו כל מניע להפליל את הנאשם, מעשה שלא יכול היה לספק לו כל טובת הנאה או יתרון כזה או אחר.
מנגד, בית המשפט מצא סתירות בין גרסאותיו השונות של הנאשם לעניין ביקוריו של הקטין בביתו. לאחר שהעדיף את גרסתו של הקטין על זו של הנאשם, בית המשפט ציין כי יש לראות הן את המוכר והן את הקונה כ"מעורבים בעסקת סמים", ומשכך, יש צורך בתוספת ראייתית לעדותו של הקטין. תוספת זו נמצאה בדמות אמירתו החמישית של הקטין במשטרה, אשר במסגרתה מסר את שמו של הנאשם וזיהה אותו כאדם שמכר לו את הסם המסוכן. בית המשפט אף ציין כי אמרת חוץ של עד יכולה לשמש תוספת ראייתית במקום שזו נדרשת. בהתאם לכך, בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
