עבירת הסחיטה באיומים היא אחת העבירות המוכרות ביותר בחוק העונשין הישראלי. פרשות בהן החשד המיוחס לנאשמים נוגע לסחיטה באיומים אינן מאורע נדיר במחוזותינו. עבירה זו, "סחיטה באיומים", מוסדרת בסעיף 428 לחוק העונשין. סעיף זה קובע (בלשון חופשית), כי אדם אשר יאיים על חברו, הן בעל פה והן בהתנהגות, כי יפגע בגופו, משפחתו, פרנסתו וכדומה, במטרה לגרום לאותו מאוים לעשות את שאינו חייב, או לחדול מלעשות את שהוא חייב לעשות, יהיה חשוף לעונש אשר יכול להגיע עד שבע שנות מאסר. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
להלן גזר דינו של נאשם אשר הורשע במספר עבירות של איומים וסחיטה באיומים. בראשית הפרשה, הנאשם השתחרר מהכלא לאחר שריצה עונש מאסר. לאחר שחרורו, הנאשם פנה אל המתלונן בדרישה כי ישלם לו סכומי כסף בעבור "כל יום שישבתי בכלא". מעיון בהכרעת הדין ניתן היה ללמוד כי הסיבה לדרישה זו הייתה העובדה כי הנאשם סבר כי המתלונן היה זה שהעיד כנגדו במשטרה (דהיינו, הוא חשד כי כתוצאה מעדות זו הוא הושם מאחורי סורג ובריח).
בכתב האישום נטען כי הנאשם איים על המתלונן במספר מקרים. נטען כי הנאשם טען באוזני המתלונן שאם הוא לא יפצה אותו על תקופת מאסרו, הוא ייפגע בבני משפחתו. בית המשפט הרשיע את הנאשם. על פי הכרעת הדין, התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם. יתרה מכך, הודגש כי באחד המקרים הנאשם אף הגדיל לעשות והסתייע באדם נוסף, "בעל חזות מאיימת", בכדי לאיים על המתלונן ולהלך עליו אימים במטרה לזכות, שלא כדין, בכספים. לאחר שהנאשם הורשע במעשים, בית המשפט נפנה לגזור את דינו.
שיקולי גזר הדין - "סחיטה באיומים, עבירה חמורה יותר"
בית המשפט ציין שנפסק בעבר כי עבירת הסחיטה באיומים היא מהעבירות החמורות ביותר אותן ניתן למצוא בספר החוקים. הודגש כי לצד הפוטנציאל לפגיעה בחברה ובסדר הציבורי, העבירה טומנת בחובה "שפל מוסרי, לצד הפן הרכושי". בית המשפט הסביר כי השפל המוסרי התבטא בנסיון להשיג רווחים קלים על חשבון המתלונן, תוך הפחדתו והפיכת חייו וחיי משפחתו לבלתי נסבלים. נקבע כי מעשיו של הנאשם – נסיון להטיל אימה במטרה לזכות בכספים שכלל לא היה זכאי להם, לצד עברו הפלילי הכבד ועונש המאסר המותנה אשר נזקף לחובתו, חייבו הטלת עונש משמעותי ומרתיע.
בית המשפט חזר והדגיש כי לנאשם היה גליון הרשעות ארוך ועמוס, דבר אשר לימד על היותו "עבריין מועד שפגיעתו רעה". יתרה מזאת, הנאשם החל בפעילותו הפלילית כבר בחלוף ימים ספורים לאחר שחרורו מעונש המאסר הקודם שנגזר עליו, מכך למד בית המשפט על הדפוס העברייני שהיה שזור כחוט השני באורח חייו של הנאשם. כנסיבות לקולא, בית המשפט ציין כי הנאשם היה בעל משפחה וילדים, וכי אמנם נקט באיומים, אך לא הפעיל אלימות פיסית.
גזר הדין
באופן העולה מן המקובץ, ראה בית המשפט בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם, לצד עברו הפלילי הבלתי מבוטל. אי לכך, הנאשם נדון לעונש מאסר של 24 חודשי מאסר בפועל, אשר הורכב מ-18 חודשי מאסר בפועל, אשר צורפו להפעלת עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים, כאשר רק 6 מתוכו לריצוי בפועל. נוסף על כך, בן המשפט השית על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ וציווה עליו לפצות את המתלונן בסכום של 3,000 ₪. לא זו אף זו, הנאשם נדון אף ל-10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.
