אדם אשר נפגע בתאונת דרכים וסובל עקב כך מנזקי גוף, זכאי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לתבוע את חברת הביטוח בעבור נזקיו. בהיעדר פוליסת ביטוח, יוכל הנפגע לתבוע את קרנית - הקרן הממשלתית העוסקת במתן כיסוי לנפגעים אשר הביטוח אינה מכסה את נזקם. בדומה למרבית התביעות הנזיקיות, על כתפי התובע רובץ הנטל להוכיח את נזקו.
יש לכם שאלה?
כאשר מדובר בנזקי גוף, יש לעשות כן באמצעות חוות דעת רפואיות וממצאים המלמדים על הנזקים אשר נגרמו לתובע והשלכותיהם. חשוב לציין כי קיימים מקרים בהם נפגעים עושים מאמצים כבירים במטרה להעצים ולהאדיר את פגיעתם, מתוך שאיפה לזכות בפיצויים גדולים יותר. תפקידם של המומחים הרפואיים הוא ליתן חוות דעת מדויקת בנוגע למצבו הרפואי של הנפגע, בשים לב לעובדה כי ייתכן והאחרון מנסה ליצור מצג שווא בנוגע לחומרת הפגיעה שספג.
תיאור המקרה וטענות הצדדים
התביעה שלפנינו הוגשה בידי צעיר אשר נפגע בתאונת דרכים, ולטענתו נגרמו לו עקב הדבר נזקי גוף מסוגים שונים. התביעה התבססה על החוק לפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, כאשר הנתבעת הייתה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בו נהג התובע.
התובע טען כי כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב נגרמו לו נזקים בצוואר, בגב התחתון, בעורף ובראש. לפי גרסתו, כתוצאה מנזקים אלו התקשה בתנועה, נזקק לסיוע בכדי לבצע פעולות בסיסיות ונמנעה ממנו האפשרות לעבוד למשך תקופה ארוכה בהרבה מתקופת ימי המחלה שניתנה לו לאחר התאונה.
מנגד, הנתבעת, חברת הביטוח, טענה כי נזקיו של התובע כלל לא עלו לכדי "נזקי גוף" לפי החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מטענותיה של הנתבעת עלה כי התובע ניסה "לתפור לעצמו תיק", ולנפח את נזקיו. עוד נטען כי התובע אינו אמין, ועל כך ניתן היה ללמוד מן העובדה כי הוא עצמו העיד כי נהג להעלים מס ולעבוד "בשחור". יתרה מזו, נטען כי התובע סיפר כי איבד את הכרתו לאחר התאונה, אך בדו"ח של מגן דוד אדום לא נמצאה כל ראיה ממנה ניתן היה ללמוד כי התובע ספג פגיעת ראש כלשהי אשר יכולה הייתה להוביל לאיבוד הכרה. לחילופין, טענה הנתבעת כי היה מן הראוי להעניק לתובע לכל היותר פיצוי בגין כאב וסבל, אך לא למעלה מכך.
דיון והכרעה – התובע היה זכאי לפיצוי בעבור ראש הנזק של כאב וסבל בלבד
בית המשפט למד את עובדות המקרה, האזין לעדויות הצדדים ובחן את טענותיהם בטרם נתן את פסיקתו. לצורך בדיקת טענותיו הרפואיות של התובע, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של מומחה זה, אשר קבעה כי הפגיעות התפקודיות אשר אותרו בגופו של התובע היו מולדות. בנוסף, נפסק כי לא היה כל קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי הקבוע של התובע. בית המשפט אף פסק כי ניתן היה להתרשם כי "הנאשם מנסה לנפח ולהגדיל את נזקו הרפואי". צוין כי רושם זה נוצר, בין היתר, כתוצאה מכך שהנאשם טען כי נזקק לעזרה צמודה מבני משפחתו במשך 3 חודשים לאחר התאונה, בעוד שחוות הדעת הרפואית לא הצביעה על כל ממצאים פתולוגיים בגופו.
לעניין טענת התובע בנוגע לאובדן זמני של כושר עבודה, קבע בית המשפט כי האחרון לא הצליח להוכיח כי עבד בטרם נגרמה התאונה, ולחילופין לא הראה כי עשה לאחר תקופת ההתאוששות מאמצים כנים לחזור למעגל העבודה. בהתאם לכך, בית המשפט מצא כי הנאשם ככל הנראה לא עבד בטרם התאונה, ולכן לא נמנעה ממנו כל הכנסה כתוצאה מהתאונה.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי נגרמו לתובע נזקים מסוג כאב וסבל. התוצאה האופרטיבית של הדברים הייתה כי חלקה הארי של התביעה נדחה, אך הנתבעת נצטוותה לשלם לתובע 6,000 שקלים פיצויים בגין הכאב והסבל אשר נגרמו לו.
.png)
