עיקרון טובת הילד אל מול רצון הילד

כאשר בתי המשפט נדרשים להכריע בעניין הנוגע למשמורת קטינים, העיקרון המרכזי לו ניתן המשקל הגבוה ביותר הינו עיקרון טובת הילד. עיקרון נוסף אשר מקבל משקל במקרים כגון דא הינו רצונו של הקטין עצמו. כפי שנראה בהחלטה להלן, נראה כי לפעמים יש התנגשות בין טובת הילד - כפי שרואים אותה בית המשפט והגורמים המקצועיים - ובין רצונו של הילד. במקרה זה, טובת הילד אמורה לגבור אפילו על רצונו.

יש לכם שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה

פורום זכויות הגבר במשפחה

פורום הסכם גירושין

האם במקרה זה הייתה אימה של קטינה אשר ביקשה משמורת זמנית על בתה. בעת הגשת הבקשה, המשמורת הייתה נתונה לאב. האב גר עם הוריו הקשישים וגידל את הקטינה ביחד עם אימו, הסבתא של הקטינה. רקע נוסף להליכים בין הצדדים היה מחלת הנפש עימה התמודדה האם. יצוין כי בעקבות מחלת הנפש הנ"ל, ניתן פסק דין בשנת 2004 אשר קבע כי הקטינה תהיה במשמורת האב.

האם טענה כי הבעל "נוהג באלימות כלפי הקטינה". כמו כן, נטען כי "הוא אינו יכול לדאוג לטובתה של הקטינה וזאת משום שהוא עיוור שמקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי". מנגד, האב טען כי עוד בשנת 2004 קבע בית משפט כי המשמורת בקטינה תהיה אצלו ולכן הבקשה שהגישה המבקשת הינה בקשת סרק.

חוות דעת תסקיר גורמי הרווחה

התסקיר שנערך על ידי השירותים החברתיים תיאר כי הקטינה הביעה את רצונה לעבור לאם. בתסקיר צוין כי הקטינה הינה בריאה בנפשה אבל היא זקוקה לתחושה של יציבות בחייה. "נראה כי המקום שמספק לה יציבות טובה יותר הינו דווקא בית האב. לאחר לבטים מסוימים, ניתנה ההמלצה כי המשמורת תישאר אצל האב וכי יקבעו הסדרי ראיה עם האם", נכתב בתסקיר.

פקידת הסעד העידה גם בפני בית המשפט וציינה כי האב נעדר רבות מן הבית, אבל הסבתא נשארת בבית והיא גורם משמעותי בחייה של הקטינה. הפקידה ציינה כי לשני ההורים המסוגלות ההורית אינה מושלמת אבל במידה וצריך לבחור בין שניהם, העיקרון המוביל הינו יציבות הילדה. דהיינו, מבין שניהם, בית הסבתא אפשר לקטינה יציבות. "נראה שהאמא אינה שמה את הגבולות הנדרשים למתבגרת והיא מוצאת עצמה משוטטת ברחובות. כמו כן, מתוך רצון לפצות אותה אז היא קונה לה הרבה דברים שלא לצורך", נכתב בפסק הדין. מהתיאור בפני בית המשפט עלה כי הקטינה אינה מקבלת את מרות האם. הדבר עלה גם ממכתב שהעביר אח של האם ובו טען כי האמא אינה מסוגלת לטפל בקטינה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי לאור חוות הדעת המקצועיות שהוצגו בפניו, נראה כי המשמורת בקטינה צריכה להיות מסורה לאב. אף לא אחד מהגורמים המקצועיים תמך במשמורתה של האם. השופטת ציינה כי "צריך לזכור כי במקרה זה העיקרון המוביל הינו טובת הילד, וטובת הקטינה במקרה זה הינה יציבות המוקנית לה דווקא אצל האבא".

הרצון של הקטינה

אומנם, הקטינה הביעה את רצונה לגור אצל האם. עם זאת, נקבע כי במקרים כגון דא יש להסתכל על המכלול. בית המשפט קבע כי הוא מאמץ את עמדת בא כוחו של האב שטען כי העדפתה של הקטינה הייתה "העדפת סתם". כלומר, הקטינה לא התנגדה למגורים עם האב, אלא היא פשוט "העדיפה את האם". בית המשפט הוסיף ופסק כי יש לתת במקרה זה משקל נמוך יותר לרצון הקטינה. כמו כן, לאור התסקירים אשר רמזו על כך שהעדפתה של הקטינה הייתה תלויה בגורמים שלאו דווקא קשורים לטובתה. נקבע כי סביר להניח שרצונה היה קשור ל"רצונו של כל ילד מתבגר להיות חסר גבולות". לסיכום, בית המשפט קבע כי הוא דוחה את בקשתה של האם לקבל משמורת על הקטינה.