במעמד גזר הדין, השופטים קובעים את עונשו של הנאשם המורשע בהתאם לנסיבות העניין. מצד אחד, עליהם לשקול את האינטרס הציבורי המקופל בהרשעתו ואת השיקולים לחומרא כגון: דרך ביצוע העבירה, מידת הפגיעה במתלונן, מספר הפעמים שהעבירה בוצעה מידת חומרתה ועוד. מצד שני, עליהם לשים לנגד עיניהם גם את השיקולים השונים לקולא. למשל, מצבו הבריאותי של הנאשם ונסיבות חייו, עברו הפלילי במידה והוא דל (או נקי), בריאותו וכד'.
יש לכם שאלה?
במסגרת גזר הדין, השופטים נדרשים לאזן בין השיקולים ולקבוע עונש שיהלום את מכלול הנסיבות. עם זאת, ישנם מקרים בהם העונש שהושת על המורשע הינו חמור מידי ולחלופין, קל מידי. אז, רשאי כל אחד מהצדדים לערער על העונש לערכאה גבוהה יותר ולדרוש בחינה מחדש של נסיבות העניין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
ההרשעה וגזר הדין בבית משפט קמא
במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על עונשו של אדם שהורשע בביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, איומים, גניבה והחזקת סכין. על פי עובדות כתב התביעה, המשיב התפרץ לבית מגורים בעיר טבריה ביום 21.01.07. הוא עשה זאת בשעה שבני הבית נמו את שנתם ומתוך מטרה לגנוב רכוש מהמקום. המשיב נכנס לבית דרך חלון חדר הילדים כשלראשו כובע גרב ובידו סכין. הוא חיפש במגירות חדר השינה של הילדים רכוש בעל ערך ולאחר מכן הגיע לסלון הבית.
שם, הוא מצא מפתחות ונטלם. בעקבות הרעשים שהמשיב עשה, אחת מהבנות התעוררה. היא הבחינה בניסיון הגניבה וניסתה להתקשר במכשיר הפלאפון שלה לטלפון הנייד של הוריה, שישנו בחדר הסמוך. לאחר שהאחרונים לא ענו לצלצול, הילדה התקשרה למשטרה והזעיקה עזרה. אותה עת, התעורר אבי המשפחה. הלה פנה לסלון וגילה את המשיב, אשר איים עליו שיהרוג את ילדיו תוך כדי שהוא אחז בסכין. בין השניים התפתחה תגרה כאשר אבי המשפחה ניסה לקחת מידיו של המשיב את הסכין ועקב זאת, נדקר באצבעו. במהלך המאבק, המשיב נטל סכין נוספת מהמטבח ודקר את אבי המשפחה בברך ימין. לבסוף, אבי המשפחה הכניע את המשיב וריתק אותו ארצה, עד להגעת כוחות המשטרה.
לאחר הרשעתו של המשיב, ניתן גזר הדין בעניינו. בית משפט השלום השית על האחרון 24 חודשי מאסר בפועל ומספר זהה של חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הוא חויב לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 ₪ ולחתום על התחייבות בסכום זהה להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.
המדינה ערערה על קלות העונש ולכן התנהל הדיון דנן.
החלטה בערעור - גזר הדין הוחמר
בדיון בערעור על עונשו של המשיב דן הרכב של שלושה שופטים. הם קבעו פה אחד שנסיבות ביצוע העבירה היו חמורות והצדיקו עונש הולם ומרתיע, החמור מזה שהוטל על המשיב בבית משפט קמא. נקבע כי מעשיו של המשיב בוצעו בתעוזה ונחישות, תוך הפחדת כל בני המשפחה ואיום על חייהם. בנוסף, נקבע שהמשיב חדר לביתם של המתלוננים על מנת להשיג מטרתו, לא נרתע מנוכחותם של בני המשפחה שישנו אותה עת ולא נס גם לאחר שאלו התעוררו.
יתרה מזאת, הוא פתח במאבק אלים עם אבי המשפחה במהלכו דקר אותו בגופו פעמיים. לא זו אף זו, למרות שהמשיב נתפס בתוך ביתה של המשפחה, הוא כפר באישומים שיוחסו לו. רק לאחר שמרבית עדי התביעה עלו על דוכן העדים והציגו את גרסתם לאירועים, הוא הודה במעשיו. למרות זאת, המשיב לא נטל אחריות למעשיו וסיפק הסברים לא ברורים לפעולתו.
השופטים קבעו כי התנהגות זו הצדיקה החמרה בעונשו של המשיב. כמו כן, בעת שהלה נתפס, היה תלוי ועומד מעל ראשו עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים לאחר שבעבר הוא כבר ריצה מאסרים קודמים בגין עבירות רכוש וסמים. השופטים ציינו כי למרות עובדה זו, המשיב לא הורתע מפני ביצוע עבירות נוספות ולא היטיב את דרכו. אי לכך, נקבע כי האינטרס הציבורי ונסיבות העניין חייבו ענישה מרתיעה וחמורה על פני העדפת השיקול האישי של המשיב.
מאחר והעונש שנקבע על ידי בית משפט קמא לא הלם את נסיבות העניין ולא שיקף את האינטרס הציבורי, הוחלט לקבל את הערעור ולהחמיר בגזר דינו של המשיב. אי לכך, הוטלו עליו 30 חודשי מאסר בפועל ועונש המאסר המותנה שהושת הופעל כך שהמשיב נדרש לרצות שישה חודשים מתוכו בחופף למאסר בפועל והיתרה במצטבר. כלומר, סך הכול המשיב נדרש לרצות 48 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
