ישנן עבודות רבות בהן העובדים נחשפים לחומרים מסוכנים ועלולים לחלות כתוצאה מכך. למשל, אסבסט. לחלופין, העובדים נחשפים לרעשים בעוצמה גבוהה ושמיעתם עלולה להיפגע כתוצאה מכך. כך או כך, בכל מקום בו קיים חשש שמא סביבת העבודה תביא לפגיעה בעובד, המעביד מחויב לשמור על בטיחות האחרון מכוח החוק. זאת באמצעות קיום הדרכות בטיחות, אספקת אמצעי הגנה וכד'. מקום בו המעביד נמנע מכך ובעקבות זאת העובד נפגע, קמה לאחרון עילת תביעה כנגד מעבידו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. על פי עובדות כתב התביעה, התובע עבד כמסגר אצל הנתבעת במשך 13 שנים. לטענת התובע, הוא עסק בעבודות נירוסטה לרבות השחזה, ליטוש וחיתוך וכתוצאה מכך, נחשף לרעש מזיק שגרם לו לנזקי שמיעה. נזקים אלו באו לידי ביטוי בטנטון וירידה בשמיעה בטונים גבוהים.
לטענת התובע, נזקיו נגרמו עקב התרשלות הנתבעת והפרת תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד - 1984. כלומר, הפרת חובה חקוקה. מנגד, הנתבעת טענה שלתובע לא נגרמה נכות או פגם בשמיעה עקב עבודתו. לפיכך, היה על בית המשפט לדחות את התביעה. לחלופין, נטען שלא הוכח קשר סיבתי בין הטנטון לעבודתו של התובע כמסגר אצל הנתבעת ולכן, לאחרונה לא קמה חבות נזיקית.
קיומו של טנטון
בפתח הדיון, השופטת דנה בשאלה האם התובע אכן סבל מנזקי שמיעה שונים בעקבות החשיפה לרעש. בסוגיה זו, כל אחד מבעלי הדין הציג את דעת המומחה מטעמו. המומחה מטעם התובע קבע שהאחרון סבל מליקוי שמיעה בתדירויות גבוהות ומתחושת טנטון תמידי. אי לכך, נכותו הוערכה בשיעור של 10%. מנגד, המומחה מטעם הנתבעת קבע שליקוי השמיעה ממנו התובע סבל לא נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה. זאת מאחר שהנזק כתוצאה מרעש זה מאופיין בהתפתחות הדרגתית במשך 10 שנים.
אולם, במקרה דנן, נזקו של התובע הופיע בפתאומיות בשנה ה- 12 לעבודתו ולאחר מכן חל שיפור במצבו. לאור הפערים בין קביעות המומחים, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו. המומחה קבע שחלק מתוצאות הבדיקות שנערכו לתובע הצביעו על חוסר אמינות מצד האחרון בתשובותיו. עם זאת, אופן תיאור הפגיעה התאים לנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש. לבסוף, המומחה העריך את נכותו של התובע בגין הטנטון בשיעור של 10%, למרות הסתייגויותיו מאמינות תשובות האחרון.
השופטת אימצה את גישת המומחה מטעם בית המשפט. זאת למרות בעיית האמינות שהתעוררה אצל התובע והסתירות שהתגלו בעדותו בנושא. נקבע שעקומת השמיעה שהודגמה בחלק מבדיקות השמיעה חיזקה את המסקנה שהתובע נפגע כתוצאה מחשיפה לרעש. מאחר שעקומה זו הוותה ראייה אובייקטיבית לנזקו של התובע, השופטת ראתה בה כחיזוק למסקנתו של המומחה בעניין תופעת הטנטון.
לסיכום, השופטת קבעה שהתובע סבל מטנטון ונכותו הוערכה בשיעור של 10%. בנוסף, נקבע שהמקור לנזק זה היה הרעש במקום העבודה אליו נחשף התובע.
שאלת האחריות והאשם התורם
לאחר מכן, השופטת עברה לדון בשאלת האחריות. לפסיקתה, הנתבעת הפרה את החובה החוקית שהוטלה עליה בתקנות הבטיחות: לערוך בדיקות סביבתיות לניטור הרעש ולהפנות את העובדים להדרכה ובדיקות רפואיות תקופתיות. בנוסף, הנתבעת סיפקה לתובע אטמי אוזניים רק בשנתיים האחרונות לעבודתו במפעל, בניגוד להוראות הבטיחות. משכך, נקבע שהנתבעת הפרה חובה חקוקה שהוטלה עליה. לא זו אף זו, התנהגותה של הנתבעת עלתה לכדי רשלנות. זאת מאחר שהיא נמנעה מלדאוג לשלומו של העובד ולא סיפקה מקום עבודה בטוח, לרבות אמצעי הגנה שונים, למרות שהיא הייתה מודעת לסכנות שבחשיפה לרעש.
במקביל, השופטת קבעה שלתובע היה אשם תורם במצבו. זאת משום שהוא נמנע מלדווח לנתבעת על בעיית שמיעה שהתגלתה באוזנו כבר במהלך שנת 1998. אשם תורם זה הוערך על ידי השופטת בשיעור של 10%. בסופו של דבר התביעה התקבלה והנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 108,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות וכאב וסבל.
.png)
