הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין נתונה לבתי הדין הרבניים בלבד. על פי דיני המשפחה בישראל, אדם אשר הגיש תביעה לגירושין יכול "לכרוך" יחד עימה עניינים נוספים כגון סוגיות הקשורות לחלוקת הרכוש בין בני הזוג. יכול אך לא חייב, שכן ניתן להגיש תביעת רכוש גם לבית משפט אזרחי.
יש לכם שאלה?
כפי שנראה להלן, לפעמים צדדים נאבקים רבות ביניהם רק על שאלת הסמכות, וזאת בכדי "לזכות ביתרונות האסטרטגיים המאפיינים את השוני בין הערכאות השונות". במקרה דנן, האישה ביקשה מבית המשפט לדחות על הסף את תביעת הרכוש שהגיש הגבר לבית המשפט. האישה טענה כי הגבר כבר הגיש תביעת רכוש לבית הדין הרבני. אי לכך, לטענתה, לאחר שהאחרון ביצע "כריכה" זו, על העניין להתברר רק בפני בית הדין הרבני.
השתלשלות האירועים טרם הגשת הבקשה
הצדדים לדיון הנ"ל הינם בני זוג והורים לשלושה ילדים קטנים. ביום 1.11.04, הגבר הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בפתח תקווה, ולתביעה זו הוא כרך את ענייני הרכוש, המזונות והסדרי הראיה. לאחר ארבעה חודשים, הגבר ביקש "לבטל" את התביעה בענייני הרכוש. בית הדין הרבני נעתר לבקשתו והורה כי "התיקים יסגרו". לאחר חודשיים נוספים, הגבר הגיש תביעת הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה.
לאור הפתיחה המחודשת של ענייני הרכוש בפני בית המשפט האזרחי, האישה ביקשה למחוק את התביעה על הסף בטענה כי עניינים אלה כבר נכרכו בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. האישה טענה כי עצם העובדה שבית הדין הרבני הורה "לסגור" את תביעת הרכוש לא הייתה יכולה לסייע לגבר וזאת משום שדין סגירה עקב "ביטול" איננו כדין סגירה עקב "מחיקה". דהיינו, נטען כי רק מחיקה של התיק בבית הדין הרבני הייתה יכולה לאפשר לגבר להגיש את תביעת הרכוש מחדש בבית משפט אזרחי.
החלטת בית המשפט לענייני משפחה
לפני שניגש לניתוח אותו עשה בית המשפט בעת מתן החלטתו בבקשה, יש לציין כי הבקשה למחיקה על הסף נדחתה. בית המשפט קבע כי בעניין הנוכחי, דין ביטול התביעה כדין מחיקה. לאמור, בקשת הביטול אשר הוגשה על ידי הגבר הוגשה למעשה עוד לפני שהתבררה הסוגיה ועל כן לא היה ניתן לומר כי הביטול נעשה שלא בתום לב.
על פי החוק, תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים מאפשרות לבתי הדין להיענות לבקשה לביטול תיק שהוגש בידי אחד מהצדדים. אומנם, לשון התקנה מדברת על "ביטול" וזו אף הלשון בה השתמש הגבר בבקשתו. עם זאת, בית הדין הוסיף בהחלטתו כי הוא "מורה לסגור את התיק". דהיינו, בית המשפט קבע כי ברור מהקשרם ההגיוני של הדברים שבית הדין נעתר לבקשתו של המשיב לסגור את התיק ולא רק להשהותו.
ההבדל בין סגירה למחיקה
סוגיית ההבדל בין סגירת התיק ומחיקתו נדונה מספר פעמים בבתי המשפט, וזאת מהסיבה שהליך של "סגירת תיק" אינו קיים בתקנות סדר הדין האזרחי. ואכן, היו בתי משפט שבמצבים מסוימים קבעו כי אין דין סגירה כדין מחיקה משום שמחיקת התיק הינה החלטה סופית ואילו סגירה הינה החלטת ביניים שאינה מפסיקה את ההליכים. מנגד, הובאה הגישה שסוברת כי אין הבדל מהותי בין השתיים ואין לדקדק מבחינה לשונית.
"כבר נפסק בעבר כי כאשר בית הדין הרבני סוגר את התיק שהיה עומד מולו, וזאת לפני שהוא דן בכלל לגופו של העניין, הרי שהסמכות של אותו בית דין נפסקת וכל אחד מהצדדים רשאי להגיש את התביעה לבית משפט אחר", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי במקרה הנוכחי, בית הדין הרבני לא ישב בשום דיון על מנת לדון בענייני הרכוש, ולכן לא ניתן לומר כי החלטתו ניתנה שלא בסמכות.
תום הלב של המשיב
בית המשפט נדרש לשאלה הנוגעת לתום ליבו של המשיב, אשר מצד אחד פתח תיק בבית הדין הרבני וכרך את ענייני הרכוש, אולם לאחר מכן ביטל את תביעת הרכוש על מנת להגישה בבית המשפט האזרחי. הלכה ידועה הינה שגם זכות משפטית שניתנת לאדם יש להפעיל בתום לב. במקרה הנוכחי, בית המשפט ציין כי לא ניתן לומר כי פעולותיו של המשיב היו "תמות לב". זכותו של אדם לבחור את הערכאה בה ידונו עניינו הרכוש ואין לקבוע כלל בבחינת "נגעת נסעת", זאת כמובן בתנאי שהתביעה טרם התחילה להתברר לגופה בבית הדין הרבני. לסיכום, הבקשה למחיקה על הסף נדחתה.
עודכן ב: 18/01/2012
