לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, מי שניזוק בתאונת דרכים זכאי לפיצוי כספי בגין נזקיו, ללא תלות במידת אחריותו לקרות התאונה. בנוסף, כל נהג המעורב בתאונה אחראי כלפי הנפגעים בה, גם אם הוא לא היה אשם בגינה. עם זאת, במקרים חריגים, לנהג הפוגע לא קמה אחריות מסיבות שונות כגון, מקרה בו הנפגע גרם לתאונה במכוון. לחלופין, מקרה בו האירוע כלל לא היה בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. במקרים בהם הנסיבות שהובילו לקרות התאונה לא ברורות, הנהג הפוגע יכול לנסות לטעון לתחולת החריגים שלעיל ולהימנע מתשלום פיצויים לניזוק. דוגמא לכך, בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום תאונות דרכים
פורום תאונות אופנוע
פורום נזיקין
פורום עיזבון
במקרה זה, היה מדובר בשתי תביעות לפיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה ביום ה-1.07.03 בכביש המוביל מבית שמש לשער הגיא. התביעה הראשונה הוגשה על ידי עיזבון המנוח שמצא את מותו עקב התאונה, אלמנתו וילדיו. התביעה השנייה הוגשה על ידי אחותו של המנוח שנסעה עימו ברכב. התביעות הוגשו נגד הנהג הפוגע, שנהג במשאית שהייתה מעורבת בתאונה. יש לציין שהמחלוקת בין הצדדים הייתה באשר לנסיבות הפגיעה במנוח ובאחותו, ולא בדבר עצם פגיעתם בתאונת הדרכים.
טענות צדדים
לטענת התובעים, המנוח נדרס על ידי המשאית לאחר שיצא מרכבו לשם דין ודברים עם הנהג. בין השניים התפתח ויכוח במהלכו, המנוח נתלה על חלון המשאית, כאשר הנהג החל בנסיעה. כתוצאה מכך, המנוח עף מהחלון לכביש וגלגלי המשאית עלו על גופו. לחלופין, נטען שהמנוח מצא את מותו לאחר שהמשאית דחפה אותו לכיוון רכבו ובעקבות המכה, הלה עף לכביש ונפגע. כך או כך, הרי שהתובעים טענו שהמנוח קיפח חייו לאחר שנפגע מהמשאית במהלך תנועתה. מנגד, הנתבעים טענו שבאירוע היה מעורב רכב נוסף, אשר רדף אחר המשאית שהתרחקה מהמקום ובדרך, פגע במנוח ומחץ אותו. על כן, נטען שהמשאית לא הייתה מעורבת בתאונה ולכן הנהג לא חב בפיצויים.
נסיבות התאונה
השופט סקר את הראיות והעדויות השונות באשר לאופן קרות התאונה והגיע למסקנה שלא היה צורך להכריע בשאלה האם המנוח נדרס על ידי המשאית בעת שנפל ממנה, כאשר גלגליה עלו על גופו או לחלופין, האם נפגע מדחיפתו על ידי המשאית. שכן, כך או כך, הוכח שהמנוח קיפח את חייו לאחר שנפגע מהמשאית במהלך תנועתה. עוד נקבע שהתאונה לא הייתה יכולה להיגרם עקב נסיעה של רכב אחר, כפי שנטען על ידי הנתבעים. כלומר, השופט הגיע למסקנה שהתובעים עמדו בנטל ההוכחה להוכיח שהמנוח נפגע כתוצאה מנסיעת המשאית ובריחתה מהמקום. על כן, נפסק שנהג המשאית חב בפיצויים כלפי המנוח. השופט הדגיש שמסקנות אלו היו תקפות גם כלפי אחות המנוח.
גובה הנזק
לאחר שהשופט הגיע למסקנה בדבר קיומה של חבות כלפי התובעים, הוא עבר לדון בשאלת גובה הנזק. לאחר בחינת ראשי הנזק שנתבעו, השופט חייב את הנתבעים לשלם פיצוי לתלויי המנוח בגין הפסד תמיכה – אובדן כושר השתכרות ופנסיה ואובדן שירותי בעל ואב. כמו כן, אלמנת המנוח פוצתה בגין נזקי הגוף וכאב וסבל שנגרמו לה. באשר לאחות המנוח, נקבע שהיא הייתה זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד, עזרת צד ג' וסיעוד ונזק לא ממוני. בסופו של דבר, ילדיו של המנוח קיבלו פיצוי בסך של 55,000 ₪ בגין אובדן התמיכה. אלמנת המנוח פוצתה בסכום של 435,174 ₪ עבור אובדן שירותי בעל, נזק הגוף שנגרם לה והוצאות הקבורה והמצבה. הסכום שנפסק לאחות המנוח עמד על 20,000 ₪.
