במקרים מסוימים, בתי המשפט מחליטים שלא להרשיע נאשם על אף שהלה הודה בביצוע העבירה. משמעות החלטה זו היא שהתיק הפלילי שנפתח נגד אותו נאשם נסגר, ולאישום הפלילי לא נותר זכר. להחלטה זו יש חשיבות יתרה כאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, בעל אורח חיים נורמטיבי ויש חשש שהרשעתו בדין תשפיע על עתידו המקצועי, הכלכלי והאישי. דוגמא לדיון בשאלה האם להימנע מהרשעה בדין ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בהכרעת הדין של נאשם בביצוע עבירה של הצבעה שלא כחוק. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם, בן 27 שסיים ללמוד כלכלה באוניברסיטה, הודה בביצוע העבירה. העבירה בוצעה על ידו ביום הבחירות לראשות מפגלת העבודה, שנערכו במהלך שנת 2001. במועד זה, הוא שלשל לתיבת הקלפי במקום מגוריו 12 מעטפות שונות בהם נכתב שם המועמד המועדף עליו. למרות הודאתו, הנאשם ביקש מבית המשפט שלא להרשיעו בביצוע העבירה.
הרשעת הנאשם
בפתח הדיון, השופטת ציינה שכלל, בתי המשפט נוהגים להרשיע נאשמים בעבירות, ואי ההרשעה הינה החריג. הודגש שעל מנת להימנע מהרשעה בדין, יש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים. ראשית, על בית המשפט להיווכח שההרשעה עלולה לפגוע קשות בשיקום הנאשם. שנית, יש לבחון את סוג העבירה הנדונה והאם בנסיבות המקרה ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע יתר על המידה בשיקולי ענישה אחרים כגון הרתעה. בנוסף, מקום בו קורבן העבירה הוא הציבור כולו, יש לבחון האם אי ההרשעה יפגע בהוקעת מעשה העבירה.
השופטת קבעה שבמקרה דנן, תנאים אלו לא התקיימו. באשר לתנאי הראשון, השופטת ציינה ששירות המבחן העריך שההרשעה הייתה עלולה לפגוע בשיקום הנאשם. זאת מאחר והיה מדובר באדם נורמטיבי שסיים את לימודי האוניברסיטה ורצה להתקדם בתחום המקצועי. עם זאת, השופטת הדגישה שהיה מדובר בהערכה בלבד ולא היה ניתן לדעת בוודאות האם עתידו המקצועי של הנאשם אכן יפגע עקב ההרשעה בדין.
באשר לתנאי השני, השופטת קבעה שהעבירה בה הנאשם נחשד פגעה בציבור כולו. אי לכך, אחת ממטרות הענישה בגינה הייתה הבעת סלידה והוקעה חברתית על המעשה, שפגע בסדרי השלטון והחוק בישראל ובעקרונות הדמוקרטיה. משכך, נטען שהפסיקה הכירה בעבירה זו כחמורה וביצועה הצדיק הטלת עונש מאסר בפועל. לא זו אף זו, לאור טענות הזיוף, הוחלט במטה מפלגת העבודה על עריכת בחירות חוזרות במרבית הקלפיות שנפרשו בארץ. לכן, נטען שהנאשם, ואנשים אחרים שהיו מעורבים בזיוף התוצאות, הסבו נזק כלכלי של ממש במעשיהם.
לאור האמור לעיל, ובעקבות חומרת העבירה, השופטת קבעה שלא היה ניתן לוותר במקרה זה על שיקולי הענישה כגון הוקעת המעשים והרתעת הרבים. שכן, בתי המשפט נדרשו להעביר מסר חד משמעי וברור לפיו מי שפוגע בשלטון הדמוקרטי במדינה, מורשע בדין. השופטת מצאה חיזוק נוסף לכך שהתנאי השני לאי ההרשעה לא התקיים בנסיבות המקרה בעובדה שנאשמים נוספים בפרשה הורשעו בדין אף הם. זאת למרות שעברם הפלילי היה נקי. לסיכום, מאחר שהתנאים המצטברים לאי ההרשעה לא התקיימו במקרה זה, השופטת הרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו.
