לכל חייל שנפגע במהלך שירותו הצבאי, או בעקבותיו, וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות, יש אפשרות להגיש תביעה להכרה כנכה. התביעה מוגשת לקצין התגמולים, שבוחן את פגיעתו של החייל ואת הקשר בינה לבין שירותי הצבאי. כאשר קצין התגמולים דוחה את התביעה, לנפגע יש אפשרות לערער על כך לוועדת ערעור שמתכנסת בבית משפט. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בערעור של לוחם שייטת על דחיית תביעתו על ידי קצין התגמולים. ראשית הסיפור בשנת 1996, עת גויס המערער לצה"ל. הלה החל בטירונות קורס טיס ולאחר נפילתו מהקורס, הוא שובץ לתפקיד לוחם בשייטת 13. ביום 17.12.01 המערער הגיש לקצין התגמולים תביעה מכוח חוק הנכים. במסגרת התביעה, הוא דרש להכיר בו כנכה עקב גידול שפיר בעצם השוקית וגידול בגב התחתון. לטענת המערער, הגידולים היו תוצאה של תנאי שירותו הצבאי. בספטמבר 2004 תביעתו נדחתה בנימוק של היעדר קשר סיבתי. כלומר, נקבע שלא הוכח שהגידולים בגופו של המערער ונכותו נגרמו עקב תנאי השירות הצבאי או במהלכו. על ההחלטה הוגש הערעור דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת המערער, במסגרת שירותו הצבאי הוא נאלץ לסחוב משאות כבדים ולהשתתף במסעות ארוכים, שחיות ואימונים שבסופם הוא חש כאבים בכל גופו, וסיווג אותם כהתכווצויות שרירים. לדידו, במהלך נובמבר 1997 הוא חש בכאב עז בגבו בעקבות נשיאת מטען כבד ולכן, פנה לרופא היחידה. במהלך שנת 2000 הוא פנה בשנית לרופא היחידה עקב כאבים בכל גופו. הרופא שלח אותו לבדיקת אולטרסאונד שתוצאותיה היו תקינות, אך הכאבים לא פסקו. רק לאחר שהמערער עבר מיפוי עצמות, נמצא הגידול בשוק בעקבותיו נותח ועבר טיפולי פיזיותרפיה.
עם זאת, הכאבים לא פסקו ורק לאחר בדיקה נוספת נמצא הגידול בגב. לטענת המערער, כאבי הגב והגידול בשוק הופיעו לראשונה רק בעת השירות הצבאי כלוחם שייטת ועקב המאמצים הגופניים להם נדרש. לדידו, בעקבות הגידולים, לא היה באפשרותו להתהלך ביציבות, לשבת או לעמוד לאורך זמן והוא סבל מכאבים והגבלות בתנועה. על מנת לתמוך בטענותיו, המערער הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. על פי חוות הדעת, היה קיים קשר של גרימה בין תנאי שירותו של המערער להופעת הכאבים בגב וברגל.
מנגד, המשיב טען שעל פי חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו, לא היה קשר של גרימה או החמרה בין השירות בצה"ל לכאבים מהם המערער סבל. לשיטתו, המקור לכאבים היה שבר מאמץ. בנוסף, לטענת המשיב, המערער לא הציג ראיות לקיומה של חבלה ממשית או טראומה שגרמה למצבו הגופני ולכן, לא היה מקום להכירו כנכה.
הכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת הרפואיות, השופטים החליטו לדחות את הערעור. נפסק שהמערער לא הוכיח קיומן של חבלות בגוף שגרמו לגידול השפיר בעצם השוקית. יתרה מזאת, גם לו היה מוכח קיומן של חבלות אלו, נקבע שלא הוכח שהן היו כה טראומתיות וחזקות כך שגרמו למצבו של המערער. בקביעה זו, השופטים התבססו על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב. לשיטתם, חוות דעת זו הייתה מבוססת ונשענה על אסכולה רפואית מוכרת שתמכה בנטען.
לעומת זאת, חוות הדעת של המומחה מטעם המערער הציגה גישה לפיה חבלות קלות היו יכולות לגרום לגידול ממנו סבל האחרון. אולם, גישה זו לא הוכחה באסכולה הרפואית. יתרה מזאת, צוין שהמאמרים שהמומחה מטעם המערער צירף לחוות דעתו לא עלו בקנה אחד עם הנטען בה. זאת מאחר ועל פי הנטען במאמרים, היה צורך בטראומה וחבלות ממשיות כגורם לגידול ממנו המערער סבל.
לבסוף, נקבע שתנאי שירותו של המערער לא היו יכולים לגרום להתפרצות הגידול בגבו. בנוסף, לא הוכח קיומם של תנאי לחץ קשים וקיצוניים שהיה בהם על מנת להשפיע או לגרום לגידול בגב התחתון של המערער. קרי, לא הוכח קשר סיבתי של גרימה או החמרה. לאור האמור לעיל, השופטים דחו את הערעור ובכך אישרו את החלטת קצין התגמולים.
.png)
