תאונות יכולות להתרחש במקומות רבים החל בכביש, בית הניזוק וכלה ברחוב, במהלך טיול סתמי או סיור לימודי. כאשר מתרחשת תאונה ברחוב, עולה השאלה מה גרם לתאונה, ועל מי מוטלת האחריות לנזק. כלומר, האם העירייה היא שהפרה חובתה ולא דאגה לאחזקה נאותה של השביל, או שמא הניזוק עצמו לא שם לב לצעדיו? דיון בנושא, בפסק הדין הבא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות ברחוב
פורום תאונות כלליות
פורום נזיקין
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות נפילה ברחוב בעיר עכו. התביעה הוגשה נגד העירייה. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת השתתפה בסיור רגלי קבוצתי בעיר עכו בהיותה בת 69. בנקודה מסוימת, היא מעדה ונפלה למפלס נמוך מפני הרחוב. במפלס זה היה גרם מדרגות שחיבר את הרחוב עם הבית הסמוך. כתוצאה מהנפילה, התובעת נפגעה והובהלה לבית חולים. שם, נקבע שקרסול רגלה הימנית נשבר. רגלה גובסה ונאסר עליה לדרוך על הרגל במשך חודש.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, גרם המדרגות שיצא מהבית לכיוון הסמטה בה פסעה, חדר למרכז הרחוב והיווה מכשול בלתי מוגדר בדרך ציבורית. לטענתה, המדרגות לא היו משולטות כלל והעוברים והשבים במקום לא הוזהרו מפניהן. בעקבות הנפילה היא הייתה מרותקת לכסא גלגלים במשך חודש ימים. לאחר מכן, נזקקה לתמיכה ברגל לצורך הליכתה. התובעת טענה שהיא סבלה מכאבים קשים בכל תקופת ההחלמה ונזקקה לעזרת משפחתה וצד שלישי לשם ביצוע צרכיה הבסיסים.
מנגד הנתבעת הודתה אודות קיומו של אירוע הנפילה ברחוב. עם זאת, היא טענה שהמקום בו אירעה הנפילה היה שטח פרטי שלא היה בבעלותה או בחזקתה, ולכן היא לא הייתה אחראית לתוצאות. בנוסף, נטען לרשלנותה התורמת של התובעת בשל חוסר תשומת לבה בהליכה. הנתבעת טענה שלו התובעת הייתה מתרכזת בדרך, היה ניתן למנוע את התרחשות האירוע, או לכל הפחות לצמצמו.
אירוע התאונה
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, השופטת קבעה שהתאונה אירעה כפי שתואר על ידי התובעת בכתב התביעה. כלומר, נמצא שגרם המדרגות היה נמוך ממפלס הרחוב והוביל לעבר הבית הסמוך. בהיעדר אזהרה או שילוט אודות גרם המדרגות, הוא הווה מכשול להולכי הרגל ברחוב. לאחר מכן, השופטת פסקה שעל הרשות האחראית – עיריית עכו, היה להתקין במקום אמצעי זהירות מספקים כגון גדר סביב המדרגות ושילוט בולט.
השופטת קבעה שבנסיבות דנן, ניתן היה לצפות את התרחשות האירוע על ידי כל אדם סביר בכל שעה משעות היום. לפיכך, לנתבעת קמה אחריות כלפי התובעת. היות והעירייה לא צפתה את האירוע ולא נקטה באמצעים שונים למנוע אותו, חובת הזהירות הופרה וכתוצאה מכך, התובעת ניזוקה. קרי, היה קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.
רשלנות תורמת
עם זאת, השופטת קיבלה את טענת הנתבעת באשר לרשלנות תורמת של התובעת. היא קבעה שהיה על האחרונה להבחין במכשול הדרך, היות שהוא לא היה זניח ואנשים אחרים לפניה עקפו אותו. משכך, השופטת ייחסה לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 10%. לבסוף, השופטת ערכה חישוב לעניין הנזק. היא העריכה אותו בסך של 11,050 ₪ ולאחר ניכוי 10% רשלנות תורמת, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סך של 9,945 ₪.
