במסגרת הגנה מן הצדק, נאשם יכול לטעון לביטול כתב האישום שהוגש נגדו מחמת התנהלות הרשות שעלתה לכדי חוסר צדק והוגנות. כלומר, במסגרת הגנה זו, נטען שבהתנהגות הרשות שהחליטה להעמיד לדין את הנאשם והתנהלותה במהלך המשפט נפלו פגמים מהותיים שהובילו לפגיעה בזכויות הנאשם. אחת מהדרכים לרפא את הפגיעה היא באמצעות ביטול כתב האישום. דוגמא לטענה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, נדונה השאלה האם היה מקום לבטל את כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, מן הטעם של הגנה מן הצדק. על פי העובדות שנטענו בכתב האישום, הנאשם נתפס ביום 1.08.07 נוהג ללא רישיון רכב תקף. שכן, תוקף הרישיון פג ביום 07.12.05.
השתלשלות האירועים
לטענת הנאשם, הוא נאלץ לעבור מסכת של ייסורים על מנת לחדש את הרישיון. שכן, לאחר שתוקף הרישיון פג, הוא נדרש להוכיח למשרד הרישוי שהעיקולים שהוטלו על הרכב, שמחצית מזכויותיו היו בבעלותו, הוסרו. לצורך הוכחה זו, הנאשם פעל להסרת העיקולים ושילם את חובו. לאחר קבלת אישור על ביטול העיקול, הנאשם הגיע למשרד הרישוי וביקש לחדש את הרישיון. אולם, במועד זה, הוא התבקש להוכיח שהוא היה הבעלים של כל הזכויות ברכב. שכן, בעבר אביו המנוח היה הבעלים במחצית הזכויות. לשם כך, הוא החתים את כל יתר יורשי האב על שטר הסתלקות בו ויתרו על זכותם ברכב לטובת הנאשם. מצויד בשטר זה, הנאשם פנה שוב למשרד הרישוי בבקשה לחדש את הרישיון ולהעביר את כל הזכויות ברכב על שמו. אולם, הוא נתקל בסירוב מבלי שהוסברה לו הסיבה.
לאחר מכן, הנאשם פנה לעורך דין בבקשה שישלח מכתב רשמי למשרד הרישוי בצירוף כל הטפסים. מכתב זה לא הועיל ובקשתו של הנאשם נדחתה. אולם, בעקבות המכתב, בא כוחו של הנאשם זומן לפגישה עם סגן מנהל משרד הרישוי. בפגישה הוסבר לבא הכוח שהנאשם "ניצל" את זכותו להארכת הרישיון. שכן, לא היה ניתן להאריך את הרישיון יותר מפעמיים והנאשם עבר מכסה זו. עד למועד הדיון דנן, נפטר אחד מאחיו של הנאשם ולכן, משרד הרישוי דרש גם צו בית משפט שאישר את שטר ההסתלקות, עליו המנוח חתם בעודו בחיים. לטענת הנאשם, לאור אופייה של מערכת המשפט בישראל, לא היה ניתן לקבל החלטה שיפוטית זו במהרה ולכן עוד לא התקבל אישור לחידוש רישיון הרכב.
חוסר הצדק זועק לשמיים
לאחר שמיעת טענות הנאשם באשר למסכת הייסורים אותה עבר על ידי משרד הרישוי בבקשתו לחדש את הרישיון, השופט החליט לקבל את הטענה להגנה מן הצדק. לפסיקתו, במקרה זה, חוסר הצדק בהליך זעק לשמיים. שכן, הנאשם היה בעלים של מחצית מזכויות הרכב עוד טרם פטירת אביו ואחיו. אולם, משרד הרישוי התעלם מכך, ומהעובדה שהעיקולים שעמדו לחובת הנאשם לא היו קשורים לזכויותיו ברכב. יתרה מזאת, נקבע שגם אם הנאשם לא היה הבעלים היחידי של הזכויות ברכב, הוא סיפק לרשות את כל המסמכים שהיו דרושים לה על מנת לחדש את הרישיון. זאת בנוסף להבהרה מצד אחרים שהם לא דרשו את הזכויות ברכב. למרות זאת, הרשות סירבה להעניק לנאשם את הרישיון. בעקבות זאת, הרי שהנאשם לא יכול היה למכור את הרכב ואף לא לנסוע בו. השופט ציין שלמרות זאת, הנאשם לא אמר נואש וניסה להסדיר את העניין מול הרשות בעזרת עורך דין, שכשל אף הוא.
מאזן השיקולים
השופט פסק שהאבסורד במקרה זה גבר לאור העובדה שנהגים רבים נהגו ללא רישיון ולאחר תפיסתם, עשו כל שביכולתם על מנת להתחמק מאחריות. לעומת זאת, הנאשם נטל אחריות על מעשיו וניסה להסדיר את קבלת הרישיון פעם אחר פעם. אי לכך, נקבע שבמקרה זה, מאזן השיקולים נטה לטובת הנאשם, אשר פעל כאדם סביר ואזרח הגון בעת שניסה להסדיר את ענייניו והמשיך לטפל ברכב. כמו כן, נקבע שבנאשם לא הייתה מסוכנות כלפי הציבור והפגיעה באינטרס הציבורי באי הרשעתו הייתה מזערית.
לבסוף, השופט קבע שלא הייתה דרך לרפא את הפגמים שנפלו בהתנהלות הרשות מבלי לבטל את הכתב האישום. יתרה מזאת, גם בביטול זה לא היה בכדי לסייע לנאשם לקבל את רישיון הרכב. בסופו של דבר, הוחלט על ביטול כתב האישום מחמת ההגנה מן הצדק.
