סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים מגדיר מהי תאונת דרכים וקובע מספר חלופות להגדרה. לפי אחת מהחלופות, תאונת דרכים יכולה להתרחש גם בעת עצירת הרכב לשם "טיפול דרך", שנועד למטרות תעבורה. למשל, אם במהלך הנסיעה התגלה תקר בגלגל, והנהג נדרש לעצור את רכבו, להחליף צמיג ובמהלך ביצוע הפעולה נפגע מהמכונית, הרי שמדובר בתאונת דרכים. אולם, מהו הדין באשר לתיקון ברכב שבוצע טרם תחילת הנסיעה? בכך דן פסק הדין הבא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות דרכים
פורום תאונות אופנוע
פורום תאונות כלליות
במקרה זה, התובע הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח שלו. במרכזה עמדה שאלת פרשנות ההגדרה "תאונת דרכים" כפי שנקבעה בחוק.
טיעוני הצדדים
לטענת התובע, באחד מימי מאי 2003 הוא התכוון לנסוע מביתו לכיוון נצרת. טרם הנסיעה, בדק שמן ומים ולצורך זאת, הרים את מכסה המנוע של הרכב. אז, מכסה המנוע נפל על ידו הימנית וכתוצאה מכך, נגרמו לו נזקי גוף. לאחר הפגיעה, התובע פנה לבית החולים. בתעודת חדר המיון הרופא רשם שהתובע נפגע מנפילת מכסה המנוע על ידו לאחר שבדק מים.
מנגד, מבטחת הרכב כפרה בחבותה. היא הכחישה את נסיבות האירוע וטענה שהתאונה, ככל שאירעה בנסיבות אלו, לא היוותה תאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק. הנתבעת שלחה אף חוקר מטעמה לבדוק את נסיבות התרחשות התאונה. אולם, החוקר לא הועלה לדוכן העדים במהלך הדיון דנן.
האם מדובר בתאונת דרכים?
בפתח דבר, השופטת קבעה שגרסתו של התובע באשר להתרחשות האירועים הייתה נכונה. אמנם, לאירוע לא היו עדים, אך התובע חזר על גרסתו באופן עקבי במספר הזדמנויות שונות. בנוסף, הגרסה נתמכה גם ברישומי הרופא, כפי שהופיעו בתעודת חדר המיון.
לאחר מכן, השופטת עברה לדון בשאלה האם בנסיבות העניין האירוע הווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. מחד גיסא, התאונה ארעה לפני תחילת הנסיעה, לאחר שהתובע יצא מביתו. מאידך גיסא, היה ניתן לראות באירוע כתאונה שנגרמה במהלך טיפול דרך ולפיכך, הרי שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים חל במקרה זה. זאת מכוח אחת מהחלופות שבהגדרת "תאונת דרכים" בחוק. למעשה, זו הייתה טענת התובע. מנגד, הנתבעת טענה שמאחר והבדיקה נערכה טרם תחילת הנסיעה ולא במהלכה, לא היה מדובר ב"טיפול דרך".
פרשנות המושג "טיפול דרך"
השופטת סקרה בהרחבה את פרשנות המושג "טיפול דרך" בפסיקה. היא קבעה שהיה ראוי לפרש את המונח ככולל פעולות שנעשו לצורך תיקון הרכב או טיפול בו, בראשית הדרך ובמהלכה, לשם נסיעה בטוחה. זאת בניגוד לפרשנות שרווחה בפסיקה אותה עת, וביקשה להבחין בין טיפול שבוצע טרם תחילת הנסיעה, וככזה, לא כוסה על ידי החוק, לבין טיפול שבוצע במהלך הנסיעה.
השופטת הדגישה שרק במסגרת הפרשנות שניתנה על ידה להגדרה, היה ניתן למנוע תוצאה לא רצויה לפיה אדם שפעל כשורה ובדק שמן ומים במנוע לפני תחילת הנסיעה, נחשף לסיכונים שלא כוסו בחוק. להבדיל, אדם אחר אשר לא בדק שמן ומים לפני תחילת הנסיעה, החל בנהיגה וגילה כעבור זמן מה שהמנוע התחמם יתר על המידה ולכן עצר ונפגע, היה זכאי לפיצוי בגין נזקיו. עם זאת, השופטת הביעה חשש שבעקבות פרשנותה, כל תיקון רכב אשר הביא לפגיעה, יכנס לגדרו של החוק. על כן, היא הדגישה שהתיקון או הטיפול צריכים להיעשות מיד או בסמוך לתחילת הנסיעה, כפועל יוצא מהכוונה להתחיל בביצועה ולא מכוונה עתידית להשתמש ברכב.
לבסוף, השופטת פסקה שהמקרה דנן, בו התובע נפגע בעת הכנת רכבו לקראת הנסיעה קרובה, נכנס לגדר הגדרת "תאונת דרכים" כפי שנקבעה בחוק. כלומר, הטיפול נעשה למטרות תעבורה. בנוסף, נפסק שהיה קשר בין הטיפול לבין הנזק. לפיכך, לתובע קמה זכות לפיצויים מידי הנתבעת והתביעה התקבלה.
