על פי סעיף 4א לאמנת ז'נבה השלישית, שבוי מלחמה הוא לוחם מהכוחות המזוינים של המדינות שנמצאות בסכסוך. כלומר, חייל בצבא בעלות הסכסוך. לחלופין, שבוי מלחמה יכול להיות איש מיליציה אחר, לרבות מתנדב, כל עוד הוא נתון למרות מפקדו, נושא נשק בגלוי, בעל סימן זיהוי קבוע שניתן להבחין בו ופועל בהתאם לדיני המלחמה. בפסיקה עלתה השאלה האם לוחמי הטרור הינם בגדר שבויי מלחמה, כאשר הם נתפסים על ידי כוח צבאי ומועמדים לדין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט נדרש להחליט בעניין מעמדם החוקי של נאשמים מארגון החיזבאללה. בנסיבות המקרה, שלושת הנאשמים היו אזרחי לבנון שלחמו במסגרת ארגון החיזבאללה. נגד השלושה הוגש כתב אישום במסגרתו הואשמו בעבירות מכוח הפקודה למניעת טרור, תש"ח – 1948; חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ותקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945. האישומים התייחסו לפעילות הנאשמים שבוצעה נגד מדינת ישראל ואזרחיה במסגרת הארגון.
המעמד החוקי
לאחר הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים. בתגובה לבקשה זו, הנאשמים טענו שהם היו זכאים למעמד של שבויי מלחמה לפי סעיף 4א לאמנת ז'נבה השלישית, משנת 1949, אשר ישראל הייתה צד לה. בית המשפט דחה את טענת הנאשמים. בדיון דנן, הנאשמים חזרו על בקשתם לפיה הם היו זכאים לחסות תחת ההגנה שנקבעה בסעיף 4א לאמנת ז'נבה השלישית. שכן, לטענתם, האישומים שיוחסו להם התייחסו לפעילותם כלוחמי צבא האויב. כלומר, העמדתם לדין הייתה מתוקף מעמד זה.
דחיית הבקשה
החלטת השופטים לדחות את הבקשה התקבלה פה אחד. השופט ארבל קבע שארגון החיזבאללה לא היה חלק מהכוחות החמושים של צבא לבנון, לא היה קשור לממשלה או כפוף למרותה. זאת משום שהארגון לא נדרש לציית להוראות ממשלת לבנון ולא קיבל ממנה אספקה, תחמושת, סיוע כלכלי ופקודות. כלומר, נקבע שארגון החיזבאללה היה בגדר כוח צבאי עצמאי שהווה "ארגון טרור" כהגדרתו בפקודה למניעת טרור. לא זו אף זו, הרי שהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם בעניין זה הכירה בחיזבאללה כארגון טרור בלתי חוקי שיש לפרקו. לפיכך, די היה בקביעה זו על מנת לדחות את טענת הנאשמים לפיה הם היו זכאים לחסות בצל ההגנה של סעיף 4 לאמנת ז'נבה השלישית.
נשיא בית המשפט, השופט בן דוד, הצטרף לקביעת השופט ארבל והוסיף שמעצם הגדרת ארגון חיזבאללה כארגון טרור, קמה ההנחה שהוא פעל בניגוד לדיני הלחימה ולא היה צד לסכסוך בין מדינתי. אי לכך, לפסיקתו, לוחמיו לא היו זכאים ליהנות מהמעמד החוקי של שבויי לחימה. בסופו של יום, הבקשה נדחתה.
