בשנים האחרונות, נחשפו לא מעט פרשיות שחיתות בקרב אנשי ציבור, לרבות קבלת ומתן שוחד בעת בחירות. עבירה זו פוגעת באמון הציבור ברשויות המדינה ובטוהר המידות שנדרש בשירות זה. לפיכך, בתי המשפט נוהגים להחמיר עם נאשמים שמורשעים בעבירת השוחד בעת בחירות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט המחוזי בחיפה דן בערעור פלילי שהוגש בעקבות גזר דינו של הנאשם, כפי שנפסק על ידי הערכאה הראשונה.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשם כיהן כחבר מועצת עיריית נהריה. לקראת הבחירות המקומיות שנערכו בעיר באוקטובר 2003, הוא התקשר, יחד עם אחרים, בהסכם עם סיעה נוספת שהתמודדה. במסגרת ההסכם, הנאשם הסכים לוותר על מועמדותו לראשות העיר ונתן תמיכתו למתמודד אחר. זאת בתמורה למינויו ומינוי תומכיו למשרות בכירות ברשות העיר. כלומר, משרות ששכר והטבות רבות היו לצידן. עקב מעשים אלו, הנאשם נחשד בביצוע עבירה של הסכמה לקבל שוחד בחירות. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הנאשם הודה בעבירה ובתמורה, המאשימה עתרה לעונש של 6 חודשי מאסר לריצוי על דרך עבודות השירות, מאסר על תנאי וקנס וכן להכרה בקיומו של קלון במעשי הראשון. מנגד, הסנגור היה רשאי לטעון "טיעון פתוח" לעניין העונש. בנוסף, האחרון ביקש לטעון שלא היה קלון במעשים.
החלטת בית משפט קמא
בית משפט השלום קיבל את הסדר הטיעון והרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו. באשר לעונש, הנאשם חויב בריצוי שלושה חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. בנוסף, נקבע שמעשיו של הנאשם היו נגועים בקלון ולכן הוא היה מנוע מלכהן בכל תפקיד ציבורי, לרבות חבר מועצת העיר נהריה, למשך שבע שנים. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם המדינה.
לטענת המדינה המאשימה, היה ראוי להאריך את תקופת מאסרו של הנאשם, אפילו ביום אחד. זאת על מנת להבהיר שחלה עליו הגבלה להיבחר כאיש ציבור. מנגד, הנאשם הלין על הקביעה שבמעשיו דבק קלון. לשיטתו, לא היה מקום לקבוע זאת ולכן, בית המשפט התבקש לבטל את ההחלטה בעניין.
דעת המיעוט
בדיון על הערעור נכחו שלושה שופטים. לפי דעת המיעוט של השופט ברלינר, לא היה מקום לבטל את הקביעה שבמעשי המשיב דבק קלון. שכן, המשיב פעל להסרת מועמדותו מראשות העירייה בתמורה לקבלת הטבות שונות שהיו "שוות כסף" עבורו ועבור תומכיו. הלכה למעשה, הטבות אלו היו משרות ציבוריות בהן העיקר היה השכר ולא עצם הכהונה. לדידו, המשיב ומעניק השוחד התייחסו למשרות אלו כאילו היו ניתנות לחלוקה לאנשי אמון, תוך הפרת נורמות של שירות ציבורי ללא שחיתות. משכך, השופט סבר שפסיקת בית משפט השלום בנושא זה הייתה נכונה והיה ראוי לדחות את ערעור המשיב בעניין.
באשר לערעורה של המדינה, השופט טען שהיה מקום להחמיר בעונשו של המשיב ולהאריך את תקופת מאסרו, אפילו ביום אחד, כבקשת המאשימה. זאת על מנת להחיל על המשיב את הוראות סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). לפיהן, לא ניתן להתמודד ולהיבחר בבחירות, מקום בו המתמודד הורשע בדין וריצה יותר משלושה חודשי מאסר. השופט קבע שהערכאה הדיונית הבינה את החומרה שבמעשי המשיב וייחסה חשיבות מיוחדת לפסילת מועמדותו, אך התוצאה אליה כיוון בית משפט קמא לא הייתה יכולה להיות מושגית מבלי לקבל את ערעור המדינה.
דעת הרוב
מצד שני, שופטי הרוב, גריל ונאמן, סברו שקנה המידה שהמחוקק קבע לצורך פסילת מועמדות בבחירות לתפקיד ציבורי היה שונה. לפירושם, רק מקום בו ניתן פסק דין חלוט שקבע עונש מאסר בפועל לתקופה שמעל שלושה חודשים, לא היה ניתן להתמודד בבחירות. עם זאת, במקרה זה, בית משפט שלום השית על המשיב עונש מאסר של שלושה חודשים בדיוק ולכן לא התקיים תנאי הפסילה. קרי, הוראות סעיפי הפסילה בחוק הרשויות המקומיות (בחירות) לא חלו על המשיב. אי לכך, לא היה ניתן לפסול אותו מלהיכלל ברשימת מועמדים למועצה או מלהיבחר לראשות העיר, בחלוף שבע שנים ממועד גמר ריצוי העונש. שופטי הרוב קבעו שפסילה מעין זו עלתה לכדי פגיעה קשה בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר ולכן היה ראוי להעדיף פרשנות מצמצת, שפגיעתה פחותה.
כמו כן, נקבע שמאחר שהחלטת הערכאה הדיונית הושתתה על ראיות ונימוקים סבירים, מבוססים ומפורטים, לא היה מקום להתערב בשיקול הדעת באשר לאורך תקופת המאסר. לפיכך, ערעור המדינה נדחה. בנוסף, שופטי הרוב הורו גם על דחיית בקשת המשיב לבטל את הקלון שדבק במעשיו. עם זאת, נקבע שהוא היה זכאי להיבחר כחבר מועצה לאחר שבע שנים ממועד ריצוי עונש המאסר בפועל.
