בשנים האחרונות התרחשו לא מעט מקרים בהם תלמיד בית ספר תקף מורה מסיבות שונות כגון סירוב להוציא לטיול כיתתי, מתן עונש בגין התנהגות לא נאותה ועוד. בד בבד, היו מקרים בהם המורה עצמו הוא שנקט באלימות כלפי התלמיד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוכרע ונגזר דינו של נאשם שהיה חשוד בעבירה תקיפה של תלמיד. על פי הנטען כתב האישום, הנאשם, בעל תואר ראשון במתמטיקה וחינוך בלתי פורמאלי, לימד מתמטיקה בבית ספר בעין מאהל. ביום 31.10.05, בעת שהנאשם לימד באחת מכיתות בית הספר, נכנס המתלונן, תלמיד כיתה ח', לכיתת הלימוד. אז, הוא ביקש לתת עט לאחד מהתלמידים שנכחו במקום ובעקבות זאת הפריע למהלך השיעור. בתגובה, הנאשם אחז בכתפי התלמיד, סטר לו על לחייו, הפילו לרצפה והורה לו לזחול ולבקש סליחה על ההפרעה. לאור חששו של התלמיד מפני הנאשם, הוא עשה כדבריו. רק לאחר מכן, הנאשם התיר לתלמיד לחזור לכיתתו שלו.
הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו. אולם, טרם הכרעת הדין ושמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ניתן תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם.
על פי המלצות שירות המבחן, היה נמקום להימנע מהרשעת הנאשם בנסיבות המקרה. זאת לאור העובדה שהרשעתו בדין הייתה עלולה לגרום להפסקת העסקתו כמורה. בנוסף, שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה, במהלכה יעבור טיפול התנהגותי. לטענת בא כוחו של הנאשם, היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן.
הרשעת הנאשם
לאחר שמיעת העמדות השונות, השופטת החליטה להרשיע את הנאשם בביצוע העבירה. זאת למרות עמדת שירות המבחן. לפסיקתה, לא היה ניתן שלא להוקיע את מעשי הנאשם. שכן, גם אם התקיפה נעשתה בטעות, הרי שהיא הייתה חמורה ולא ראויה למורה. השופטת הדגישה שאדם אשר מבקש לעבוד כמחנך ומורה, מחויב באמות מידה מחמירות מלכתחילה, ואינו זכאי להנחות במסגרת תפקיד זה. לפיכך, התנהגותו של הנאשם שניסה להשליט סדר באמצעות אלימות, נתפסה כחמורה בעיני השופטת. לא זו אף זו, נקבע שגם אם הנאשם היה מעוניין בהשלטת סדר וחינוך התלמיד שהפריע, הרי שהיה עליו לעשות זאת באמצעים חינוכיים ולא על ידי הפעלת אלימות והשפלת המתלונן שנדרש לזחול על הרצפה.
האינטרס הציבורי
כמו כן, השופטת קבעה שהאינטרס הציבורי במקרה זה חייב את הרשעתו בדין של הנאשם. שכן, אי הרשעה הייתה עלולה לפגוע פגיעה מהותית בשיקולי הענישה ובאמון הציבור במערכת בתי המשפט ובשיקול הדעת השיפוטי. לדידה, הרשעת הנאשם נדרשה לצורך גינוי מעשיו, בפרט לאור מקצועו. השופטת הוסיפה שמשרד החינוך נדרש לשקול האם להמשיך להעסיק את הנאשם חרף הרשעתו בדין. לקביעתה, אי ההרשעה לא הייתה יכולה לשמש ככסות להיתלות בה או לגרום להסרת חרפת מעשיו.
לבסוף, השופטת הדגישה שעצם הרשעת הנאשם בדין ביטאה הוקעה על מעשיו. עם זאת, הרשעתו לא הייתה בגדר עונש, אלא קביעת עמדה בעניין חומרת מעשיו. לפיכך, השופטת סברה שגם אם הנאשם למד את לקחו ולא היה חשש שיחזור על מעשיו בשנית, היה ראוי להשית עליו עונש נוסף. לאור זאת, היא השיתה על הנאשם מאסר מותנה וחייבה אותו בביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף משמעותי. כמו כן, השופטת המליצה על שילובו של הנאשם בטיפול שירות המבחן על מנת שהאחרון ילמד כיצד לשלוט בהתנהגותו במצבי כעס, אובדן שליטה או תסכול.
