לעיתים קרובות, הליכים אזרחיים יכולים להימשך זמן רב. בפרק זמן זה, עלול מי מהצדדים לבצע פעולות אשר יכולות להשפיע על תוצאתו הסופית של ההליך ועל האפשרות לאכוף את פסק הדין שעתיד להינתן. לדוגמה, טול מקרה בו מתנהלת תביעת איזון משאבים בין בני זוג שהתגרשו. בטרם ניתן פסק הדין יכולים הבעל או האישה להעביר חלק מרכושם לצד שלישי, מצב שיוביל לכך שהרכוש "שיאוזן" בין שניהם לא יהיה כל הרכוש המשותף אשר היה ברשותם עובר לגירושין.
יש לכם שאלה?
בכדי למנוע מבעלי דין לקבוע "עובדות בשטח" או להחמיר את המצב, קיימים סעדים זמניים. בדוגמה שלפנינו, אחד מהצדדים בהליך גירושין הגיש בקשה להטיל עיקול זמני על רכוש, וזאת בטענה כי בן הזוג השני עלול לפעול "להעלמתו". בקשה לסעד כגון דא הינה בקשה אשר כפופה למספר תנאים: קיומה של עילת תביעה (לדוגמה, גירושין); קיומן של ראיות לכאורה לכך שאי מתן הצו יכביד על קיום פסק הדין במידה וכזה אכן יינתן; איזון אינטרסים בין הצדדים, האם מתן הצו עדיף על אי נתינתו, בלשון אחרת: האם הצו יפגע מאוד בצד שכנגדו הוא ניתן, או שמא ללא הצו ייגרם נזק גדול למבקשו.
אחד מן הסעדים העצמאיים הוא סעד העיקול – המוסדר בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, עסקינן במכשיר משפטי המאפשר למנוע מבעל הנכס או מהמחזיק בו למכור את הנכס או לבצע בו כל דיספוזיציה אחרת. מטרת העיקול הינה למעשה לאפשר למעקל להיפרע מנכס זה באם אכן יינתן פסק דין לזכותו. במקרים רבים, דיון בבקשה לסעד זמני יתבצע במעמד צד אחד בלבד.
תיאור המקרה
להלן ערעור על החלטת רשם שלא אפשר להטיל עיקול על נכסיו של בעל אשר אשתו לשעבר זכתה בתביעת מזונות כנגדו. ליתר דיוק, הרשם אישר את הטלת העיקול, אך רק בנוגע לחלק ממחזיקי הרכוש אשר היו מנויים בבקשה לצו העיקול הזמני. לטענת המערערת, הרשם טעה כאשר מנע את הטלת העיקול על הרכוש אשר היה מצוי אצל מחזיקים מסוימים ובנוסף נטען כי סירובו של הרשם לא נומק.
דיון והכרעה – הוטל העיקול הזמני
בית המשפט עמד על תכליתו של סעד העיקול במקרה דנן – הבטחת קיום פסק דין אשר הורה לבעל לשעבר לשלם לגרושתו כספי מזונות. הודגש כי צו העיקול הזמני מוסדר בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך כאשר בתביעת מזונות עסקינן, הרי שתקנה 258יז לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת תנאים היפים רק לעיקול המוטל כתוצאה מתביעת מזונות. יתרה מזאת, צוין כי בנוסף על התנאים הכלליים לסעד זמני אשר נמנו לעיל, סעיף 374 קובע שצו עיקול יוכל להינתן רק בכדי להבטיח חיוב כספי. תקנה 258יז מגבילה את גובה העיקול לסכום השווה למכפלת סכום המזונות החודשי ב-24, קרי, עיקול אשר יוטל במקרה של תביעת מזונות לא יעלה על סכום של דמי מזונות לשנתיים. נוסף על כך, בית המשפט ציין כי צו עיקול בנוגע למזונות יישאר בתוקף לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.
לאחר הדיון התיאורטי לעיל, בית המשפט קבע כי צדק הרשם כשקבע כי התקיימו התנאים להטלת העיקול, אך טעה בשעה שבחר שלא להטיל את העיקול על נכסים אשר היו מצויים אצל שני מחזיקים, וזאת מבלי לנמק את הדבר. אי לכך, נקבע כי העיקול הוטל על כל המחזיקים, כולל השניים שנדחו על ידי הרשם. סכום העיקול נקבע על 186,000 ₪ סכום אשר היה שווה לשנתיים דמי מזונות.
