סעיף 11 לחוק יחסי ממון קובע כי בין בני זוג שיתגרשו יתקיים הליך של איזון משאבים, קרי, כל הרכוש שנצבר בידי בני הזוג במהלך חיי הנישואין המשותפים יחולק עם פרידתם באופן שווה בשווה. בהתאם לכך, צדדים אשר בחרו לסיים את חיי הנישואין יכולים להגיש תביעה לאיזון משאבים. במסגרת תביעה זו, בית המשפט בוחן את כמות הנכסים המשותפים ושוויים. לאחר מכן, שווי הנכסים מחולק שווה בשווה בעין, או באמצעות תשלומי איזון (לדוגמה, האישה קיבלה בית בשווי מיליון ₪, ואילו יתרת הרכוש שווה כ-חצי מליון ₪. במקרה זה יהיה על האישה לשלם לבעל סכום של 250,000 ₪ בכדי ליצור איזון מלא בין בני הזוג).
יש לכם שאלה?
כאשר תביעת איזון המשאבים מתנהלת סמוך לאחר המשבר בחיי הנישואין, הדברים אינם מסובכים, בית המשפט מעריך את הרכוש ומחלקו בין בני הזוג. עם זאת, פעמים רבות החיים המשותפים מסתיימים תקופה משמעותית לפני הגירושין הרשמיים. במקרים אלה, על בית המשפט לקבוע אימתי בני הזוג הפסיקו לקיים משק בית משותף דה-פקטו, כאשר הנכסים שנצברו עד אותה העת יאוזנו, ואילו נכסים שצברו בני הזוג (עדיין נשואים זה לזו) לאחר מכן, לא יאוזנו.
חוק יחסי ממון אינו מסמיך במפורש את בתי המשפט לקבוע את המועד הסופי ביחס לאיזון המשאבים, אך עם זאת, סעיפים 8(3)+(4) מאפשרים לבית המשפט להפעיל שיקול דעת נרחב, כאשר במסגרת שיקול הדעת דנן, בכוחו של בית המשפט לקבוע כי איזון המשאבים יתבצע בנוגע לנכסים שנצברו עד נקודת זמן כלשהי, אשר יכולה להיות מוקדמת מנקודת הזמן בה פורקו יחסי הנישואין.
תיאור המקרה
בני זוג תושבי נתניה אשר היו להם שני ילדים בוגרים, החליטו לשים קץ ליחסי הנישואין שלהם. אי לכך, השניים הגישו תביעות רכושיות הדדיות. לפני כן, התנהלו בין בני הזוג עימותים משפטיים אשר עניינם היה ביטול הסכם שלום בית שנחתם מספר שנים קודם לכן. כתוצאה מכך, התנהל הדיון באיזון המשאבים זמן רב לאחר שנוצר הקרע בין בני הזוג. אחת השאלות אשר ניצבה בפני בית המשפט להכרעה הייתה - עד איזו נקודת זמן ראוי היה לראות בנכסים רכוש משותף אשר דרש איזון?
דיון והכרעה – איזון משאבים רק עד נקודת הזמן בה נוצר הקרע ביחסים
בית המשפט ציין כי במידה והתרחש קרע ביחסים מוקדם יותר מנקודת הזמן בה מומש האיזון, הרי שהרכוש המשותף יאוזן עד הנקודה בה נפרדו דרכיהם הכלכליות של בני הזוג "דה פקטו". הודגש כי נכסים אשר נצברו לאחר מכן לא יאוזנו, ויוותרו בחזקתו של בן הזוג אשר רכשם. בית המשפט מנה מספר שיקולים שהתגבשו בפסיקה, שיקולים אשר בעזרתם היה ניתן לקבוע את נקודת הזמן בה הפסיקו בני הזוג לנהל משק בית משותף. לדוגמא, ניהול חשבונות נפרדים, הפרדת רכוש, התנהלות כלכלית עצמאית של כל בן זוג וכדומה.
בית המשפט קבע כי במקרה דנן בני הזוג החלו לקיים הפרדה כלכלית – בבחינת "מה ששלי שלי ומה ששלך שלך" - בו ברגע שהוגשה הבקשה לגירושין (בשנת 2001). נקבע כי החל מאותה העת בני הזוג התנהלו באופן נפרד מבחינה כספית ולא חלקו את רכושם. הנה כי כן, בית המשפט מצא כי היה ראוי לבצע את איזון המשאבים בין הצדדים רק בנוגע לנכסים שנצברו עד הגשת הבקשה לגירושין, כאשר נכסים שנצברו לאחר מכן ועד מועד מתן פסק הדין בתביעה זו - לא יאוזנו.
.jpg)
