בית המשפט השית על נאשם שהורשע בעבירות מרמה בידי עובד ציבור שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. כמו כן, הנאשם חויב בתשלום קנס ופיצוי. יודגש כי בית המשפט קבע כי עונשו של האחרון במסגרת הסדר הטיעון לא תאם את חומרת הנסיבות אך חרף כך השופט בחר שלא לחרוג מההסכם עם הפרקליטות.
יש לכם שאלה?
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום רישום פלילי
פורום משפט פלילי
במקרה זה, הנאשם הורשע בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, מרמה, הפרת אמונים, ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו והורשע על פי הודאתו. על פי כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים היה הנאשם עובד רשות הדואר ולכן נחשב כעובד ציבור. במסגרת עבודתו, נהג הנאשם לקבל לידיו חבילות מלקוחות למשלוח בינלאומי.
במסגרת התפקיד היה על הנאשם לבדוק מהו הסכום לתשלום עבור משלוח החבילות לפי יעד ומשקל החבילה. לאחר מכן, היה עליו לפעול באחת משתי הדרכים הבאות: במקרים בהם החבילה בויילה על ידי הלקוח בסכום המתאים, היה על הנאשם להעבירה למשלוח ולציין על גבי התעודה כי סכום התשלום הוא 0.00 ₪. לחלופין, במקרים בהם לא בוילה החבילה, היה על הנאשם לבייל את החבילה בבולים בערך המתאים לאחר קבלת הסכום מהלקוח. אז, היה עליו לרשום בתעודת המשלוח כי התשלום עבור המשלוח הוא 0.00 ₪ או לציין את הסכום ששולם על ידי הלקוח. במקרים אלו לא היה צורך בביול החבילה.
על פי כתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2001, הנאשם גנב מרשות הדואר כספים במספר דרכים:
- הוא נהג לגבות כסף מהלקוחות עבור הביול, מבלי לבייל את החבילה או לרשום את עצם קבלת הסכום.
- הנאשם נהג לרשום בתעודת המשלוח שהתשלום בפועל היה 0.00 ₪ ואת הכספים שקיבל מהלקוחות שלשל לכיסו הפרטי.
- הנאשם רשם בתעודות משלוח סכום נמוך ממה שהתקבל בפועל מידי הלקוחות ואת ההפרש לקח לידו.
- לעיתים, כאשר הלקוח שילם בשיק עבור ביול החבילה, נמנע הנאשם מביצוע הביול אך רשם במסמך סניף הדואר שמכר בולים ללקוח, במרמה. בכך, יצר עודף של בולים בקופתו בהם השתמש למעשה הגניבה.
נטען כי במסגרת המעשים הללו הנאשם גנב מרשות הדואר כספים ובולים בשווי של למעלה מ – 7,500 ₪.
טענות הצדדים
במסגרת הסדר הטיעון, הצדדים הסכימו שיגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן לחייבו בתשלום פיצוי וקנס. המאשימה ביקשה מבית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון. נטען כי נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בטרם התקבלה ההחלטה בדבר הסדר הטיעון. בית המשפט התבקש לקבל את ההסדר על מנת לחסוך בזמן שיפוטי. כמו כן, המאשימה ציינה כי לנאשם לא היה עבר פלילי וכי העונש המבוקש לא חרג מרף הענישה שהיה מקובל במקרים אלו.
סנגורו של הנאשם ביקש אף הוא לאמץ את ההסדר. הוא פירט שורה של שיקולים לקולא שהצדיקו, לדידו, את קבלת ההסדר:
- ממועד ביצוע מעשי העבירה חלפו למעלה מחמש וחצי שנים.
- הנאשם הודה במעשיו מיד לאחר תפיסתו, הוא הביע חרטה וביקש מחילה.
- הנאשם פרש ממקום עבודתו ברשות הדואר לאחר חשיפת המעשים ובכך איבד את מקום עבודתו מאז שנת 1982.
- לנאשם היו בעיות רפואיות שונות לרבות כאבי גב ואסטמה.
- הוריו של הנאשם נתמכו וטופלו על ידו.
הסנגור הדגיש שעונש קנס ומאסר על דרך עבודות שירות התאימו לנסיבות העניין.
דיון והכרעה
השופט הציג את העונשים שנקבעו בחוק לכל אחת מהעבירות והדגיש שבעבירות בהן הורשע הנאשם, הוטלו לרוב עונשי מאסר בפועל לריצוי בין כותלי הכלא ולא בדרך של עבודות שירות. נקבע כי המאשימה הקלה עם הנאשם בשל הזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירות עד יום הגשת כתב האישום. בית המשפט קבע כי אין ספק שככל שהזמן שחלף מיום ביצוע העבירה עד למועד המשפט ארוך יותר, כך מהווה נתון זה שיקול גדול יותר לקולא. זאת משום שהנאשם היה נתון לעינוי דין לאורך כל תקופת הזמן שחלפה.
אולם, בגורם זה לא היה כדי להצדיק את עונש המאסר עליו הסכימו הצדדים. כלומר, השופט קבע כי העונש אשר נקבע בהסדר הטיעון היה קל מידי ולא ביטא באופן ראוי את חומרת העבירות שנעברו על ידי הנאשם. זאת בשל העובדה שהנאשם היה עובד ציבור ובהתנהגותו העבריינית הוא פגע באמון הציבור (הזכאי לשירות ציבורי נקי כפיים, אמין וישר). למרות זאת, השופט החליט שלא לסטות מעונש המאסר בפועל, כפי שהתבקש על ידי הצדדים. מאידך, כדי להביע את החומרה שבדברים, הוא השית על הנאשם קנס משמעותי שהיה בו כדי להרתיע ולבטא את מורת רוחו מהנעשה. בסופו של יום, הנאשם חויב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 7,500 ₪ וכן בתשלום קנס של 60,000 ₪. על הנאשם הוטלו 18 חודשי מאסר, מהם 6 לריצוי בפועל על דרך עבודות שירות.
עודכן ב: 01/11/2012
